ע"א 8128/17 דורון לנגה ,כונס נכסים נ. גרשון גרביאן

1.

המערער מונה ככונס נכסים לצורך פירוק השותפות בין המשיב 1 למשיבים 2 ו- 3, בהתאם לפסק דין שניתן בעניינם (להלן יכונו התובע ו הנתבעים , בהתאמה). בסיום ההליך, ובהתאם להחלטת בית המשפט, הגיש כונס הנכסים חשבון לתשלום שכר טרחתו. כונס הנכסים ביקש כי שכר הטרחה ישולם לו לפי שעות העבודה שהשקיע בתיק, והעריך את שוויין בסך של 150,000 ₪. לצרכי הבקשה העמיד את שכר הטרחה המבוקש על סך של 113,500 ₪, שהוא הסכום המצוי בחשבון נאמנות שפתח לצורך ההליך.

2.

בית המשפט המחוזי (השופט מ' י' הכהן ) דחה את אופן חישוב שכר הטרחה של כונס הנכסים, חישב אותו כנגזרת של סכום הנכסים שהיו במחלוקת וקיזז ממנו חלק משכר הטרחה ששולם על ידי הצדדים לרואה חשבון. בשורה התחתונה העמיד בית המשפט את גובה שכר הטרחה על סך של 25,954 ₪ בו יישאו התובע והנתבעים בחלקים שווים. בנוסף קבע בית המשפט כי מתוך הסכום המוחזק בנאמנות יוכל כונס הנכסים לנכות אך את הסכום שחב לו התובע, ואילו הנתבעים ישלמו את חלקם בנפרד.

3.

על החלטה זו הוגש הערעור, ובמסגרתו הוגשה בקשה זו לעיכוב ביצוע ההחלטה. בבקשה נטען כי אי מתן צו עיכוב ביצוע יסכל את הערעור. הודגש כי אין המדובר בהחלטה שקבעה חבות כספית ומכאן שהכלל הרגיל לפיו אין מקום לעכב את ביצוע ההחלטה לא חל, וכי טענת כונס הנכסים נוגעת למעמד הכספים שהוחזקו בחשבון נאמנות ולזכותו לעכבם. בנוסף, נטען כי הן התובע והן הנתבעים השיגו על החלטות בית המשפט המחוזי ועל כן ממילא הסכסוך בין הצדדים טרם הסתיים, ולדבר השלכה גם על סוגיית הכספים שעוכבו.

4.

התובע, מנגד, טען כי דין הבקשה להידחות. ראשית משום שהבקשה הוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב. בהקשר זה הודגש כי כונס הנכסים מיאן למלא אחר החלטת בית המשפט והמשיך להחזיק את הכספים בחשבון הנאמנות שלא כדין. ושנית, משום שההחלטה של בית המשפט המחוזי היא "פסק דין כספי" לכל דבר וענין, וכונס הנכסים לא הראה מדוע אי היעתרות לבקשתו תסכל את הערעור. הודגש כי כונס הנכסים לא טען, וממילא לא הוכיח, כי אם יתקבל הערעור הוא לא יוכל להיפרע מהתובע. הנתבעים מצדם הודיעו כי הם מותירים את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.

5.

לאחר העיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, שני השיקולים המנחים בבחינתה של בקשה לעיכוב ביצוע הם סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות. בענייננו, דומה כי השיקול בדבר מאזן הנוחות מטה את הכף באופן ברור לעבר דחיית הבקשה. כונס הנכסים אמנם טען כי אי היעתרות לבקשה תסכל את הערעור, אולם טענה זו נטענה ללא כל ביסוס. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי אכן העברת הכספים לידיו של התובע, בהתאם להחלטת בית המשפט, תוביל לכך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. מנגד, התובע טען בתגובתו במפורש כי אין כל חשש שהוא לא יוכל להחזיר את הכספים אם יתקבל הערעור, ואף הדגיש כי במהלך ההליך הפקיד סך של 100,000 ₪ בחשבון הנאמנות (הוא הסכום שבמוקד המחלוקת) באופן מלא ומידי. אשר על כן, ואף מבלי להידרש לשיקול בדבר סיכויי הערעור, לא ראיתי מקום לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע ההחלטה.

6.

הבקשה אפוא נדחית. כונס הנכסים יישא בהוצאות התובע בסך 1,500 ₪.