ע"א 8131/98 עיריית חולון נ. אריה מנסור

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה למתן פסק-דין המצהיר כי הוא זכאי לקבל זכויות בעין במקרקעין של המשיבה, בגין הפקעת מגרש שהיה בבעלותו. המבקש השתית את התובענה על מספר עילות, ובהן עילת הפרת הוראה חקוקה ועילת הפרת הבטחה שלטונית. בית-המשפט קמא דחה את טענת המבקש כי הוא זכאי לזכויות בעין במקרקעין, אך חייב את המשיבה בתשלום פיצוי כספי למבקש בגין ההפקעה. שני הצדדים ערערו על פסק-הדין; המשיבה ערערה על גובה הפיצוי שנפסק ואילו המבקש ערער, בערעור שכנגד, על דחיית תביעתו לקבלת זכויות בעין במקרקעין.

במסגרת ערעורו שכנגד הגיש המבקש את הבקשה שבפני, למתן סעד מניעה זמני אשר יאסור על המשיבה לבצע כל דיספוזיציה בזכויותיה באחד מבין ארבעה מגרשים שפרטיהם צוינו בבקשה. הבקשה איננה מתייחסת למגרש הספציפי אשר העותר טוען כי הובטח לו על-ידי המשיבה, שכן מגרש זה נמכר על-ידי המשיבה לצד ג' במהלך הדיונים המשפטיים בתיק. לטענת העותר הוא זכאי לקבל מהמשיבה זכויות בעין באחד מהמגרשים הנזכרים בבקשה, כתחליף לזכויות שהובטחו לו במגרש שנמכר.

לא השתכנעתי כי יש מקום למתן צו המניעה המבוקש. המבקש לא הראה כי אי מתן צו מניעה כמבוקש עלול לגרום לו נזק בלתי ניתן לתיקון, או, לפחות, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, כנדרש בבקשה לסעד זמני בערעור (ראו: ע"א 2822/98 אטיאס נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ , (לא פורסם)). אין בנתונים שבפני כדי להצביע על כך שקיים חשש ממשי שבידי המשיבה לא יהיה לספק למבקש מקרקעין חלופיים, אם יתקבל ערעורו; חשש כזה אף אינו עולה מהאמור בתצהיר המבקש, לפיו פיתוחו של השטח בו מצויים המגרשים, לגביהם מבוקש הסעד הזמני, אינו צפוי "בעתיד הנראה לעין אלא בטווח של מספר שנים". בכל מקרה, אם יזכה המבקש בערעורו, יהיה בידי המשיבה לפצותו במקרקעין או בפיצוי כספי הולם אף ללא הסעד הזמני המבוקש.

אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.