ע"א 8134/19אנה משייב נ. קל אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ

1.

הערעור שבכותרת הופנה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.10.2019, שניתן על-ידי כבוד השופט א' באומגרט בכובעו כרשם (ע"א 63076-06-19; להלן: פסק הדין ). במסגרת פסק הדין התקבלה בקשתה של המשיבה לדחות ערעור שהגישה המערערת על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה וזאת מן הטעם שהוגש באיחור. בד בבד עם דחיית הערעור, נדחתה בקשתה של המערערת להארכת מועד להגשתו.

2.

בגדרי ההליך שבכותרת, הגישה המערערת בקשה לפטור מהפקדת עירבון או לחלופין להפחתתו, ו בתשובת המשיבה לבקשת הפטור נטען כי יש להורות על סילוקו של ההליך על הסף מן הטעם שבית משפט זה אינו הערכאה המוסמכת לדון בו. המערערת, מצידה, טוענת כי עסקינן בפסק דין של רשם בית המשפט המחוזי, ולכן הערעור הוגש על-פי דין לבית המשפט העליון.

3.

על פי פסיקתו המושרשת של בית משפט זה, החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור היא "החלטה אחרת", וזאת משום שהיא טפלה למחלוקת העיקרית. אכן, החלטה מעין זו מסיימת את בירור המחלוקת בין הצדדים, ולכן בעבר הועלו תהיות בנוגע להלכה שלפיה החלטה כאמור תסווג כ"החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור (ראו, למשל: רע"א 6617/04 לוי נ' אבני מזרחי ביצוע עבודות בניה ואספקת חומרי בניין בע"מ , פיסקה ד' (4.8.2004); רע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ , פ''ד נט(3) 189, 191 (2005)). אולם, לעת עתה, הלכה זו עומדת על מכונה והיא כמובן מחייבת (ראו: ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) , פיסקה 13 (13.7.2008), וההפניות שם). ודוק, וזה החשוב לענייננו, הכלל לפיו הכרעה בסוגיית הארכת המועד נחשבת כ"החלטה אחרת" חל לא רק ביחס להחלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אלא גם במקרים בהם מסלק בית המשפט את הערעור מחמת איחור בהגשתו (ראו, למשל: רע"א 2705/07 בר לב נ' ליכט (19.8.2007); רע"א 2279/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מאירסון (6.4.2009); בש"א 5106/12 יוסף נ' שושן (18.7.2012); רע"א 6557/14 שחם נ' כפיר, נאמן לחברת אשבל (30.4.2015), ערעור על החלטה זו נדחה בפסק דינו של כב' השופט ס' ג'ובראן במסגרת בש"א 3575/15 מיום 8.7.2015; רע"א 5077/16 שיבר נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 4 (3.1.2017)). עוד אציין כי המבחן הקובע לצורך סיווג החלטה שיפוטית לעניין דרך ההשגה עליה מתמקד במהות ההחלטה ובתוכנה ולא בכותרת שניתנה לה (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 108 (מהדורה שלישית, 2012)).

4.

הנה כי כן, אף בענייננו יש לסווג את פסק דינו של כבוד רשם בית המשפט המחוזי – לצורך ההשגה עליו – כ"החלטה אחרת". משכך, אופן ההשגה על פסק הדין הוא באמצעות הגשת ערעור לפני שופט בית המשפט שבו ניתנה ההחלטה (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984; בש"א 3086/20 אליהו אביטבול נ' עיריית לוד (1.6.2020)). משכך, צודקת המשיבה כי אין זו הערכאה המוסמכת לדון בערעור דנן.

5.

הערעור נמחק אפוא (וזאת, כמובן, מבלי שתהיה בכך הבעת דעה באשר לאפשרותו של בית המשפט המחוזי להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין). בנסיבות העניין, המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 1,000 ש"ח.