ע"א 8139/07 ויקטור ויחיאל- מתתיהו הרצברג ואח' נ. שיכון עובדים בע"מ

השופט א' גרוניס :

1.

בפנינו שני ערעורים על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (על ידי כבוד סגנית הנשיא, ד"ר ד' פלפל). בפסק הדין נקבע כי המשיבה 1 בע"א 8139/07 (היא המערערת בע"א 8932/07, שתיקרא להלן - המשיבה) חייבת לפצות את המערערים בע"א 8139/07 (הם המשיבים 11-1 בע"א 8932/07, שייקראו להלן - המערערים) בגין ירידת ערך בשיעור 40% של דירותיהם. המערערים אינם מסתפקים בפיצוי שנפסק לזכותם. המשיבה טוענת מצידה היא, כי אין המערערים זכאים לסכום כלשהו, בין היתר בשל התיישנותה של התביעה.

2.

המערערים הינם בעלי דירות בבנין שנבנה בשנות הששים של המאה שעברה על ידי המשיבה ואוכלס בשנים 1966-1965. התביעה הוגשה בשנת 1997. הטענה המרכזית של המערערים היא כי הבניין מסוכן ועל כן הסעד הראוי הוא מתן פיצוי על פי שווי מלא של דירות דומות הראויות למגורים, תוך שהדירות שרכשו תחזורנה לידי המשיבה. כמובן שעל המערערים מוטל הנטל להראות כי הבניין מסוכן ואינו ראוי למגורים. בפני בית משפט קמא הונחו חוות דעת לרוב של מומחים שונים, הן מטעם בעלי הדין והן מטעם בית המשפט. המסקנה מן החומר הרב היא שהמערערים כשלו בניסיון להראות כי הבניין מסוכן ואינו ראוי למגורים. עם זאת, ובדין קבעה הערכאה הדיונית, כי המשיבה התרשלה בכך שלא נתנה משקל לסוג הקרקע במקום ולצורך בביצוע התאמות שונות וסידורים מיוחדים עקב אופיה של הקרקע. כתוצאה מכך נוצרו סדקים שונים ותופעות אחרות שגרמו לירידה משמעותית בערכן של הדירות. נושא נוסף שהועלה היה עמידותו של הבניין ברעידות אדמה. בנושא זה נקבע, וגם בכך אין להתערב, כי הבנייה נעשתה על פי הידוע והמקובל באותה עת. גם בדחייתה של טענת ההתיישנות אין להתערב.

3.

נראה לנו כי הסעד שניתן, ושעליו מלינים שני הצדדים, נכון הוא. משלא הצליחו המערערים להראות כי הבניין מסוכן, ועל רקע יתר נסיבות העניין, כולל חוות הדעת בעניין שוויין של הדירות במצבן, הפיצוי בשיעור של 40 אחוזים משקף בצורה נכונה את הנזק שנגרם למערערים. יש לזכור כי המערערים מתגוררים בדירות למעלה מ-40 שנים וכי את הפיצוי מקבלים הם שעה שהם ממשיכים להחזיק בדירות.

4.

המסקנה הסופית היא שאין עילה להתערב בפסק הדין לא לכאן ולא לכאן, למעט בנושא אי פסיקת שכר טרחה לזכות המערערים. בסיומו של פסק הדין ציין בית המשפט כי התחבט בנושא וכי בסופו של דבר החליט שכל צד יישא בשכר טרחת עורך דינו. עם זאת, חוייבה המשיבה לשאת בהוצאות האחרות של המערערים. נראה לנו שבנקודה זו ובה בלבד יש לתקן את פסק הדין. כל אחד מהמערערים זכה בסופו של יום בסכום של כ-250,000 ש"ח. הסכום הכולל אכן נופל באופן משמעותי מסכום התביעה, שהועמד על יותר מ-15 מיליון ש"ח. עם זאת בנסיבות המקרה הנוכחי היה מקום לחיובה של המשיבה בשכר טרחה בנוסף להוצאות.

5.

הערעורים נדחים, בכפוף לקבלת הערעור בע"א 8139/07 בנושא שכר הטרחה. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 200,000 ש"ח, ליום פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לא ייעשה צו להוצאות בערעורים.