ע"א 8156/09 מיכה גריצמן נ. אריה לאוב

1.

לפניי בקשה להפחתת סכום הערבון בערעור שבכותרת, שנקבע לסך של 15,000 ₪. נטען בה כי הערעור נסב על חיובו של המערער בית המשפט המחוזי בסכום של 50,000 ₪ בלבד. אף ההוצאות ושכר הטרחה שפסק בית המשפט המחוזי היו נמוכים ועמדו על 15,000 ₪. מכאן טענת המערער כי הערבון שנקבע הינו גבוה ביותר, ויש בו כדי לחסום בפני המערער את אפשרות הערעור, בהיותו סובל מחסרון כיס ניכר. משיב 1 מתנגד לבקשה, בציינו כי עד היום לא שילם המערער את הסכום בו חויב בבית המשפט המחוזי. משיב 2 הודיע כי מאחר שהערעור מופנה נגד משיב 1 בלבד הוא משאיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט.

2.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. אקדים ואומר, כי סכום העירבון שנקבע משקף את גובה העירבון המקובל בדרך כלל בסוג ההליך הנדון, ואף מצוי ברף הנמוך של הסכום המקובל. יחד עם זאת, מקובלת עלי טענת המערער כי יש ליתן משקל לכך שמושא ההליך הוא סכום שאינו גבוה. אף לשיטת המשיב מדובר בסכום של כ- 70,000 ₪. כן יש ליתן משקל לכך שמשיב 2 אינו משיב מהותי לערעור, כך שהמערער אינו צפוי להתחייב בהוצאותיו. כידוע, בקביעת גובה העירבון יש להתחשב גם בשווי ההליך, במידת מורכבותו, ובמספר המשיבים לו (ראו בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם, 17.10.2007)). בשים לב לכלל הנסיבות ולשיקולים אלה בפרט, יש מקום להיעתר חלקית לבקשה להפחתת סכום העירבון ולהעמידו על סך של 10,000 ש"ח. העירבון יופקד תוך 15 יום מעת המצאת החלטה זו, ולא – יירשם ההליך לדחייה ללא צורך במתן הודעה נוספת.