ע"א 8161/10 פלג יעקב נ. מאיר ישראלי

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת.א

1532/07 (כבוד השופטת ר' רונן ), מיום 12.9.2010, במסגרתו התקבלה באופן חלקי תביעה שהגישו המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים ) כנגד המבקשים ונקבע כי על המבקשים לשלם למשיבים סכום כסף בגין נזקים שנגרמו להם וכן שכר טרחת עורך דין.

ראשיתה של פרשה נשוא בקשה זו ביום 24.1.1994 כאשר המשיבים התקשרו בהסכם מכר עם המשיבים 6-5 (להלן: המוכרים ). המוכרים הפרו את הסכם המכר ובעקבות זאת הגישו המשיבים תביעת אכיפה באמצעות עו"ד יעקב המנוח, אשר המבקשים הם יורשיו. ביום 1.11.1995 התקבלה תביעת המשיבים ובית המשפט הורה על אכיפת הסכם המכר. אלא, שעד היום לא הועבר הנכס על שמם של המשיבים. המשיבים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בה טענו כי נגרמו להם נזקים שונים בעקבות העיכוב ברישום הנכס וזאת הן באשמת המוכרים והן באשמת עו"ד יעקב.

בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבים הוכיחו את החלק בתביעתם שעניינו התרשלותו של עו"ד יעקב בכך שנמנע מהגשת התביעה נגד המוכרים במועד. בית המשפט דחה עילת תביעה אחרת של המשיבים והיא שעו"ד יעקב לא מונה ככונס נכסים לצורך השלמת הנכס שקנו על שמם, וזאת מחמת התיישנות. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת המשיבים כנגד המוכרים.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה (ע"א 8161/10), במסגרתו הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת בפניי. לשם השלמת התמונה אציין כי המשיבים הגישו אף הם ערעור על פסק הדין (ע"א 8152/10) וכך גם המשיב 5 (ע"א 1881/10).

בבקשה לעיכוב ביצוע טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור שהגישו טובים וזאת לאור העובדה שבפסק דינו של בית המשפט המחוזי קיים כשל לוגי ומשפטי המחייב את התערבותה של ערכאת הערעור. לטענתם, שגה בית המשפט בכך שקבע מחד כי ראשי הנזק השונים שתבעו המשיבים התיישנו ומאידך כי המבקשים חייבים בפיצוי בגין שלושה מאותם ראשי נזק במסגרת תביעת המשיבים בגין התיישנות התביעה שיכלו להגיש כנגד המוכרים. עוד טוענים המבקשים כי כלל לא הוכח שתביעת המשיבים כנגד המוכרים, לו הייתה מוגשת במועד, הייתה מתקבלת במלואה. לבסוף, טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי התעלם מהעובדה כי החל משנת 2004 היו המשיבים מיוצגים על ידי עורך דין אחר, ואף הוא לא הגיש תביעה כנגד המוכרים עד לשנת 2007.

באשר למאזן הנוחות טוענים המבקשים כי מצבם הכלכלי של המשיבים 2-1 קשה וכי המשיבים 4-3 כלל לא נטלו חלק בניהול התיק והם אינם גרים בארץ מזה שנים רבות. לטענתם, לא מן הנמנע שאם יעבירו את הכספים למשיבים יהיה זה קשה מאד, במידה ויתקבל הערעור שהגישו, לקבל את הכספים בחזרה, זאת בייחוד לאור העובדה שלא ידועה חלוקת הכספים בין המשיבים השונים.

מנגד טוענים המשיבים כי דין הבקשה להדחות. ראשית, טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור נמוכים שכן הערעור שהגישו המבקשים נסב ברובו על תקיפה של ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.

עוד טוענים המשיבים כי עיכוב פסק דין כספי יינתן רק במקרים חריגים וכי במקרה זה לא מדובר במקרה חריג כיוון שמדובר בחיוב כספי שתשלם חברת הביטוח של עו"ד יעקב המנוח וכי המבקשים לא הוכיחו כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך במידה ולא יינתן עיכוב ביצוע. עוד טוענים המשיבים כי בבעלות כל אחת ממשפחות המשיבים מגרשים פרטיים אשר שווים מוערך, ביחד, במעל ארבעה מיליון ש"ח, וכי די בנכסים אלה כדי להבטיח את החזרת כספי הזכייה במידה והערעור שהגישו המבקשים יתקבל.

בתשובה לתגובת המשיבים, חוזרים המבקשים על טענתם לפיה סיכויי הערעור גבוהים וזאת כיוון שהערעור הוגש כנגד מסקנות משפטיות של בית המשפט המחוזי ולא כנגד ממצאי עובדה. כמו כן, חוזרים המבקשים על טענתם לפיה המשיבים הם אנשים פרטיים אשר לא בהכרח יוכלו להחזיר את הסכומים שנפסקו לזכותם בפסק הדין של בית המשפט המחוזי במידה ויהיה בכך צורך.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בתגובת המשיבים, בתשובת המבקשים לתגובת המשיבים, בכתבי הערעור וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96

חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי המבקשים עמדו בנטל זה.

לא זו אף זו, כאשר מדובר בחיוב כספי תגבר הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין. שכן, "לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור" (ראו למשל, בש"א 216/89 אברהמי

נ' בנק המזרחי , פ"ד מג(2) 172 (1989)). בענייננו, לא מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו. מבלי להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים אשר לא הוכיחו קיומו של חשש מבוסס וממשי כי הם לא יוכלו להיפרע מהמשיבים ככל שיתקבל הערעור שהגישו. טענתם כי מצבם הכלכלי של המשיבים 2-1 קשה וכי המשיבים 4-3 מתגוררים בחו"ל, אין בה, כשלעצמה בכדי להטות את הכף לטובת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. מסקנתי זאת מתחזקת לאור העובדה כי ברשות המשיבים נכסים אשר עולים בשווים, באופן ניכר, על הסכום שנפסק לטובתם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.