ע"א 8162/06 משה גרינברג נ. כונס הנכסים הרשמי

השופטת ע' ארבל :

1.

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופטת ח' הורוביץ) מיום 6.8.06, לפיו נדחתה בקשת המערער להכריז עליו כפושט רגל בתיק פש"ר 660/04 וכן בוטל צו הכינוס שניתן ביום 11.4.05.

2.

בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את חוות-דעת כונס הנכסים הרשמי כמו גם את התייחסותו המפורטת של המערער, דחה הבקשה בעיקר בשל חמישה נימוקים מצטברים לפיהם: המערער לא המציא מסמכים באשר לשימוש בכספי מכירת מקרקעין במטולה לאחיו ולא ראיה לכך שאחיו אכן שילם חלק מחובו ל"ביכורי שדה"; לא הוכח כי הסתבכותו הכספית נובעת מהעסק אותו שכר, חנות ירקות (להלן גם: העסק ); המערער לא הציג מסמכים בנוגע לחובותיו מרואה החשבון עמו עבד, בטענה שרואה החשבון המשיך לעבוד עם שותפתו לעסק, ממנה נפרד המערער על פי הוראת בית דין של צדק, אך בית המשפט מצא שהסבר זה אינו משכנע; למערער דירה במטולה והוא לא עשה דבר לפדותה במטרה לשלם חובותיו; המערער יושב ולומד בכולל מאז 2003 ולמעשה אינו עובד, אינו משלם חובותיו ואינו מפרנס משפחתו. בית המשפט מצא שיש לדחות הבקשה שכן המערער פעל שלא בתום לב בתקופת היווצרות החובות ולאחר הגשת הבקשה.

3.

המערער מבקש כי נקבע שבית המשפט המחוזי שגה בהכרעתו וכי כתוצאה מהחלטתו נגרם לו עוול ועיוות דין. לטעמו, אין בסיס לקביעת בית המשפט קמא שבקשתו להכריז עליו כפושט רגל הוגשה שלא בתום לב ובמטרה לנצל את הליכי פשיטת הרגל.

בא כוח המערער חזר וטען בפנינו כי המערער הציג מסמכים וראיות העומדים בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, ולטעמו הראה כי חלק מהתמורה הכספית שקיבל מאחיו הועברה לתשלום חובותיו ל"בכורי שדה" וחלקה האחר שימש לפתיחת העסק אותו הקים, לתשלום חובותיו של העסק ולפרנסת משפחתו המונה 8 נפשות. לדבריו, לאחר שהמערער השתחרר מהכלא הוא התקשה למצוא עבודה כשכיר ולכן מכר את זכויותיו "כבן ממשיך" בקרקע חקלאית וקבל מאחיו סכום של כ- 52,000 דולר שהם כ- 250,000 ש"ח. בשנת 2003 העסק שפתח נכשל וקרס והמערער נקלע לחובות שבגינם נפתחו נגדו שבעה תיקי הוצאה לפועל בתקופה שבין 2005-2002. לטענתו, לפני הקמת העסק לא היו לו חובות, ולאחר סגירת העסק הוא לא יצר חובות חדשים, אלא ניצל את הזמן ללמוד תורה בכולל ואחר כך החל לעבוד שם במשרה חלקית. לדבריו, הוא לא הצליח למצוא עבודה כשכיר הן בשל היותו אסיר משוחרר, הן בשל גילו המתקדם. עוד נטען כי למערער רק מחצית הזכויות בדירת המגורים במטולה, הדירה ממושכנת לבנק לאומי למשכנתאות ואביו הוא בעל מלוא הזכויות בקרקע ואף רשום כממשכן וכלווה בהלוואה למשכנתא לצד המערער ואשתו.

לטעמו של בא כוח המערער, בית המשפט המחוזי טעה בהצבת רף של תום לב גבוה מהנדרש בדונו בבקשה להכרזתו של המערער כפושט רגל, הן בעת יצירת החובות הן בהליך עצמו.

4.

עמדת בא כוח המשיב היא כי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו לבטל את צו כינוס הנכסים שניתן נגד המערער ובדחותו את הבקשה להכרזתו כפושט רגל. בא כוח המשיב מציין כי ההחלטה התקבלה על בסיס ראיות שהעלו כי המערער לא ניהל ספרים ודו"חות כספיים כנדרש על פי דין, ולכן עליו לשכנע כי הסתבך בחובותיו בתום לב. לדבריו, המסמכים שהציג

המערער אינם מלמדים על סגירת תיק מס ההכנסה בעניינו, אלא מדובר בהנחיות כיצד עליו לפעול על מנת שהתיק ייסגר, מה גם שבמשרדי המשיב התקבלה תביעת חוב נגד המערער ממס הכנסה. עוד נטען כי המערער הודה שיש לו דירת מגורים עם אביו, אך הוא לא עשה מאומה כדי לפדות את ערכה ולשלם חובותיו. הוא לא שכנע כי עשה מאמץ להקטין את חובותיו, לא שיתף פעולה עם המשיב, לא הגיש דו"חות הכנסות והוצאות כפי שנדרש ועל כן המשיב סבור כי המערער מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל.

5.

פסק דינה של הערכאה קמא ניצב על אדנים מבוססים. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב ודחה את בקשת המערער מטעמי המשיב. אומר כבר עתה כי לא מצאנו עילה להתערבות בממצאיה העובדתיים של הערכאה הראשונה וגם לא במסקנות המשפטיות שהסיקה.

במוקד הדיון בבית המשפט קמא עמדה השאלה האם פעל החייב, המערער, בתום לב לפני הגשת הבקשה לבית המשפט ומאז הגשת הבקשה. הדגש לצורך זה הושם, כפי שצוין על ידי בית המשפט, על דרך יצירתם של חובותיו. ההסבר שנתן המערער באשר למקור חובותיו אינו מניח את הדעת ואינו עומד בנטל הוכחת תום הלב הנדרש. יתר על כן, טענותיו לא נתמכו בראיות מספיקות:

בניגוד לנטען על ידי המערער, הוא לא המציא מסמכים לתמיכה בטענותיו לא באשר לכספי מכירת המקרקעין לאחיו, לא באשר לתשלומי אחיו עבור חלק מחובו ל"בכורי שדה", לא באשר להשקעותיו בעסק ולא באשר להסתבכותו הכספית בעסק זה. המערער הודה בסיכומיו שהגיש מסמכים חלקיים בלבד שלא היה בהם כדי לאשש טיעוניו. בית המשפט קיבל את טענת המשיב כי מהנתונים שהגיש המערער עולה כי פעילות העסק הייתה רווחית וכי הוא לא ביסס את טענתו כי נקלע לחובות בתום לב. מהנתונים שסיפק המערער הגיע המשיב למסקנה שאומצה על ידי בית המשפט שהוצאותיו של המערער עולות על הכנסותיו וכי הוא ממשיך לצבור חובות. בית המשפט לא שוכנע מטעוני המערער באשר לתשלומי אחיו "לבכורי שדה" וכן דחה את הטענה כי מנהל החנות מעל בכספים מבלי שהוגשה תלונה במשטרה. הסבריו של המערער באשר לאי המצאת המסמכים למשיב כיוון שרואה החשבון המשיך לעבוד עם שותפתו לשעבר של המערער נדחתה גם היא. כאמור, בית המשפט התרשם שהמערער לא עשה מאמץ למצוא עבודה שתאפשר להגדיל את קופת הכינוס, לפרנס את משפחתו ולא לצבור חובות נוספים.

6.

הסבריו של המערער אינם נתמכים אפוא במסמכים ונשמעים מופרכים על פניהם. מסקנתו של בית המשפט כי לא הוכח בפניו שהמערער פעל בתום לב בשלב יצירת החובות לפני הבקשה, כמו גם לאחריה, בדין יסודה. שיקום החייב צריך בראש ובראשונה להתבסס על מאמציו שלו לנסות ולצאת ממעגל החובות ולשנות מדרכיו, כאשר עליו לשכנע ברצונו הכן להשתקם ולפתוח בדרך חדשה. בכך לא שוכנע בית המשפט קמא ואף אנו לא שוכנענו מכל הטעמים שפורטו.

לא מצאנו עילה להתערבותנו במסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה המערער לא שכנע כי זכאי הוא לחסות תחת כנפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980. אשר על כן, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות.

בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.