ע"א 8202/09 אינטנטיה ישראל בע"מ נ. חברת מאיר עזרא ובנו (1980) בע"מ

השופט א' גרוניס:

1.

בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת מ' נד"ב) קיבל את תביעתה של המערערת בע"א 8457/09 (היא המשיבה בע"א 8202/09, להלן – התובעת) נגד המשיבה בע"א 8457/09 (היא המערערת בע"א 8202/09, להלן – הנתבעת), ופסק לתובעת חלק מן הסכומים אותם תבעה. בעלות הדין לא השלימו עם פסק הדין וכל אחת מהן הגישה ערעור. שני הערעורים נשמעו בפנינו יחדיו.

2.

התובעת היא חברה העוסקת, באמצעות חברות בנות, ביבוא מזון, ייצורו ושיווקו. הנתבעת הינה חברה המשווקת ומיישמת בארץ תוכנה מסוימת, שפותחה על ידי חברה שוודית. הנתבעת מייצגת בישראל את החברה השוודית. התוכנה בה מדובר היא תוכנת ERP ( Enterprise Resource Planning ) (להלן – התוכנה). מדובר בתוכנה לניהול כולל של מפעל. לאחר מגעים, בירורים ומשא ומתן שנמשכו במשך חודשים החליטה התובעת לרכוש את התוכנה מן הנתבעת. בעלות הדין התקשרו ביום 29.6.2000 בשני הסכמים, האחד הסכם ליישום התוכנה והאחר הסכם רישיון. לאחר החתימה החל שלב היישום של התוכנה והטעמתה במפעלה של התובעת. בנקודת זמן כלשהי, לאחר תחילתו של השלב האמור, הגיעה התובעת למסקנה כי התוכנה אינה עומדת בדרישות שהציבה וכי מעשיה ומחדליה של הנתבעת מגיעים כדי הפרה יסודית. התובעת שלחה הודעה על ביטול ההסכמים ודרשה השבה של הסכומים ששילמה לנתבעת. לאחר מכן נתחדשו המגעים בין הצדדים. בסופו של דבר נשלחה הודעת ביטול נוספת.

3.

בית המשפט המחוזי מצא כי אכן הנתבעת הפרה באופן יסודי את הסכם היישום. ההפרה התבטאה בכך שהתוכנה לא נתנה פתרון ראוי לדרישה מרכזית של התובעת בעניין שתי יחידות מידה בלתי תלויות. ניתן להסביר זאת כך בדוגמה שתתייחס לבשר המשווק על ידי התובעת: המשטח שעליו הבשר הוא יחידה אחת. משקל הבשר הוא יחידה שנייה. אין זהות במשקל או יחס מתימטי קבוע בין המשטחים השונים. האפשרות לדעת בקלות את שתי יחידות המידה הינה דרישה מרכזית בניהול מפעליה של התובעת. בית המשפט קיבל את טענותיה של התובעת בנושא שתי יחידות המידה ודחה את טענותיה של הנתבעת. בהמשך נקבע כי התובעת ביטלה כדין את הסכם היישום. עוד נקבע בפסק הדין, כי התנהלותה של התובעת תרמה אף היא לנזקיה שלה ולכן אחראית היא באשם תורם בשיעור של 25 אחוזים. על בסיס זה ערך בית המשפט את חישוב הסכומים המגיעים לתובעת בגין השבה ובשל הנזקים שנגרמו לה.

3.

כאמור, בפנינו שני ערעורים על פסק הדין, מזה ומזה. טענתה המרכזית של הנתבעת היא כי לא הפרה את הסכם היישום. באופן חלופי נטען, כי יש לקבוע אשם תורם בשיעור גבוה מ-25 אחוזים וכן מועלות טענות שונות בעניין הסכומים שנפסקו. התובעת טוענת מצידה היא, כי משנקבע שהופר הסכם היישום חובה הייתה להורות על השבה אף של הסכומים ששילמה עבור הסכם הרישיון. עוד מועלות טענות שונות שמטרתן להביא להגדלתם של הסכומים שנפסקו לזכותה של התובעת.

4.

בית המשפט המחוזי כתב פסק דין ארוך ומפורט בו דן בצורה יסודית בטענות השונות של בעלות הדין. בחנו את הטענות בכתב של שני הצדדים וכן שמענו טיעונים לא קצרים בעל-פה. מסקנתנו היא שאין לקבל את הטענות, לא מזה ולא מזה. שוכנענו כי הנתבעת אכן הפרה את הסכם היישום, זאת ככל שמדובר בדרישה בעניין שתי יחידות מידה. מדובר בדרישה מרכזית של התובעת, שהייתה ידועה לנתבעת. הטרידה אותנו השאלה האם ביטולו של הסכם היישום לא גרר מיניה וביה אף ביטול של הסכם הרישיון, על כל המשתמע מכך. ברם, נוכח הוראה מסויימת בהסכם היישום, ברי כי הפרה של אותו הסכם אינה מקנה זכות ביטול אוטומטית לגבי הסכם הרישיון. אף בכל הנוגע לשיעורו של האשם התורם סבורים אנו כי צדק בית משפט קמא בעצם הקביעה בעניין וכן באשר לשיעורו של האשם התורם. כמו כן, לא מצאנו ממש בטענות ההדדיות לעניין סכומי ההשבה והפיצוי.

5.

שני הערעורים נדחים איפוא. אין צו להוצאות.