ע"א 8204/20 משמרת חברה לשירותי נאמנות בע"מ נ. עו"ד אמיר פלמר ורו"ח בועז

1.

במסגרת הליך הפירוק של החברות אייס אוטו דיפו בע"מ ואייס רשתות שיווק - מוצרי צריכה בע"מ, ביום 10.12.2014 פסק בית המשפט המחוזי למפרקים שכר טרחה סופי בסך של 10.5 מיליון ש"ח בצירוף מע"מ. יצוין, כי שכר הטרחה נפסק כאשר המפרקים טרם סיימו את עבודתם, ולכן סך של כ-3 מיליון ש"ח מתוכו עוכב. ביום 23.8.2020 הגישו המפרקים דו"ח סופי בעניין עיקרי הפעולות שביצעו בהליך הפירוק, ובמסגרת זו ביקשו אף לאשר להם תשלום שכר טרחה נוסף בסך של 1.155 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ. הדו"ח והבקשה הוגשו בהסכמת כונס הנכסים הרשמי. באותו יום, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה במלים אלה: "נוכח נימוקי הבקשה והסכמת הכנ"ר, כמבוקש".

2.

המערער, המייצג את מחזיקי אגרות החוב של חברת האם, כינס אסיפה של מחזיקי האג"ח על מנת לדון בבקשה לתוספת שכר טרחה ובאפשרות להגיש התנגדות לה. ביום 30.8.2020 הגיש המערער לבית המשפט קמא בקשה "להימנע ממתן החלטה" בקשר עם בקשת המפרקים לתשלום תוספת שכר טרחה. לדבריו, לא ידע כי ההחלטה ניתנה עוד ביום הגשת הבקשה. ביום 14.9.2020, לאחר שכונסה אסיפת מחזיקי האג"ח, הגיש המערער בקשה שכותרתה "בקשה לעיון חוזר בהחלטה לאישור תוספת שכר טרחה למפרקי החברה שנתקבלה ללא תגובת נאמן האג"ח, קציבת מועד להגשת עמדת נאמן האג"ח וקביעת מועד דיון בבקשת המפרקים". לאחר הגשת תשובה מטעם המפרקים, תגובה לתשובה מטעם המערער, ותגובה מטעם כונס הנכסים הרשמי, ניתנה ביום 14.10.2020 החלטתו של בית המשפט המחוזי, לפיה המערער אינו בעל מעמד להגיש תגובה לבקשה שעניינה אישור שכר טרחה. כן נקבע, בין היתר, כי המערער לא הצביע על נסיבות המצדיקות עיון חוזר בהחלטה.

3.

הודעת הערעור, לפי כותרתה, מופנית נגד ההחלטה מיום 14.10.2020. בבקשה שלפניי מבקשים המפרקים להורות על סילוק הודעת הערעור על הסף, נוכח האיחור בהגשתה. המפרקים טוענים כי המערער משיג, למעשה, על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 23.8.2020. עוד מוסיפים המפרקים, כי אין להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערעור באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר. משנדחתה בקשתו של המערער לעיון חוזר, באופן המעיד שלא היה כל צידוק להגשתה מלכתחילה, הרי שהודעת הערעור צריכה הייתה להיות מוגשת עד יום 8.11.2020, לכל המאוחר, ובפועל הוגשה ביום 25.11.2020.

4.

המערער, מצדו, טוען, כי הודעת הערעור אינה מופנית נגד ההחלטה מיום 23.8.2020, שהמערער כלל לא היה צד לבקשה שבעניינה ניתנה, אלא נגד ההחלטה מיום 14.10.2020, שבמסגרתה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערער כי תישמע עמדתו ביחס לבקשה לאישור תוספת שכר טרחה. לדברי המערער, מדובר למעשה בבקשה לצרפו כצד להליך, ולהתיר לו להגיש עמדה בעניין בקשת המפרקים. משכך, הודעת הערעור הוגשה במועד. המערער דוחה את טענת המפרקים לפיה ניסה להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערעור. לחילופין, ולמען הזהירות, מבקש המערער הארכת מועד להגשת הערעור.

5.

יוער, כי שני הצדדים העלו טענות לעניין סיכוייו של הערעור, אולם סוגיה זו חורגת ממסגרת הדיון שלפניי, ולכן לא ראיתי לנכון להתייחס לכך. עוד יובהר, כי אין בהחלטתי כדי להביע עמדה בשאלה האם עמדה למערער זכות להתנגד לבקשת המפרקים, סוגיה העומדת בלב הערעור.

6.

דין הבקשה לסילוק הערעור על הסף להידחות. ההחלטה מיום 23.8.2020 ניתנה מבלי שהמערער היה צד לבקשה, ועל כן, מדובר בהחלטה שניתנה בהיעדרו. על כן, אף שהמערער כינה את בקשתו "בקשה לעיון חוזר", הרי שבמהותה, מדובר בבקשה לאפשר לו להביע את עמדתו בסוגיה שעל הפרק, מעין בקשה להצטרף להליך. מאחר שהמערער לא היה צד לבקשה מיום 23.8.2020, הרי שאיני סבורה כי בקשתו להגיש עמדה ביחס לבקשת המפרקים היא בגדר בקשה חסרת תום לב שנועדה להאריך את המועד להגשת ערעור באופן מלאכותי. הערעור מופנה נגד ההחלטה אשר דחתה את בקשתו להביע עמדה ביחס לבקשה. באופן דומה, תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי מניין הימים להגשת הליך ערעורי על פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד, מתחיל מיום מתן ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין (ראו והשוו: ע"א 9119/01 המוסד לביטוח לאומי נ' יגאל טמיר עו"ד (3.3.2002)). על כן, גם אם נכונה טענת המפרקים כי הערעור למעשה מופנה נגד ההחלטה מיום 23.8.2020, שניתנה בהיעדרו של המערער, הרי שהמועד להגשתו מתחיל להימנות ממועד ההחלטה המאוחרת, שנועדה לבטלה.

7.

נוכח כל האמור לעיל, איני סבורה כי הערעור הוגש באיחור. בקשת המפרקים לסילוק על הסף נדחית. המפרקים יישאו בהוצאות המערער בסך 700 ש"ח בגין הבקשה.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.