ע"א 8212/96 חיים אלבז נ. טוביה לוסקין

הודעה על קביעת גובה הערבון נשלחה למבקש בתאריך 9.11.96.

בתאריך 14.1.97 קיבל המבקש לפנים משורת הדין ארכה להפקדת הערבון תוך חמישה עשר יום מיום קבלת ההחלטה. זאת, על יסוד בקשה למתן "ערבות עצמית" כערבון שהוגשה לאחר שחלף המועד להפקדת הערבון.

הערבון לא הופקד במועד ולא הוגשה גם כל בקשה אחרת בקשר לכך.

בתאריך 15.4.97 נשלחה החלטה המתריאה על אפשרות דחיית הערעור מחמת אי הפקדת ערבון על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. בתגובה הוגשה בקשה להקטנת סכום הערבון לסכום של 8,000 ש"ח (במקום 20,000 ש"ח כפי שנקבע) על יסוד הנימוק הבא: "סכום הערבון שנקבע הינו גבוה עבור המבקש המטופל ב5- ילדים (הבכור משרת כיום שרות סדיר), מתגורר בדירה שכורה ועוסק לפרנסתו בניהול חברה במשרה חלקית. אשתו מורה מובטלת". זאת ותו לא. לא הובא כל נתון אודות מקורות הכנסתם של המבקש ואשתו, השתכרותם, נכסיהם, יכולתם לגייס הלוואות וכיוצא באלה נתונים מבוררים בדבר מצבם הכלכלי. כמו כן, לא הובא גם כל הסבר מדוע לא נתבקשה ארכה להפקדת הערבון לפני שחלף המועד להפקדתו. יש להזכיר, כי הבקשה הוגשה רק כמענה להחלטה המתריאה על אפשרות דחיית הערעור מחמת אי הפקדת ערבון.

המדובר בערעור שהוגש בחודש נובמבר 1996, ועד היום טרם הופקד בו הערבון. התמונה המצטיירת היא של מבקש אשר אינו מקיים את צווי בית המשפט - הן בנוגע להודעה הראשונה על החובה להפקיד ערבון והן בנוגע לארכה שניתנה לו לאחר מכן לפנים משורת הדין. כאמור, המבקש לא טרח גם לבקש ארכה להפקדת הערבון במועד, וכשעשה כן לנוכח אפשרות דחיית הערעור צרף לבקשתו בקשה להפחתת סכום הערבון סתמית וכללית.

בנסיבות אלה, החלטתי לדחות את הבקשות. הערעור יידחה על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.