ע"א 823/99 שושנה אסדו נ. המועצה האזורית מעלה יוסף

המבקשת הגישה בקשה לדחיית אגרה וערבון. על פי תוכן הבקשה והאמור בתצהיר הנלווה, מדובר בבקשה לפטור מאגרה וערבון.

מדובר בערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, בו חוייבה המבקשת, עם בעלה לשעבר, להשיב לתובעת (היא המשיבה כאן, להלן: המועצה האזורית) חלק מסכום כסף שקיבל בעלה במרמה מן המועצה האזורית, בה הועסק כחשב. הלה הועמד לדין ומרצה עונש מאסר בגין מעשים אלה.

בערעור נטען, כי לא ניתן לייחס למבקשת שימוש בכספי המעילה דווקא, שכן לחשבונותיה נכנסו כספים שונים. כן נטען, כי כאשר אחד מבני הזוג עובר עבירה פלילית, לא ניתן להחיל כלפי בן הזוג האחר את חזקת השיתוף.

בבקשתה לפטור מאגרה וערבון טוענת המבקשת, כי היא גרושה ומטופלת בשלושה ילדים קטינים, ומתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה בסך 2,700 ש"ח. לבקשה צורף אישור המועצה האזורית, לפיו המבקשת מטופלת על ידי המחלקה לשירותים חברתיים, ומבוקש לפטרה מתשלום אגרת בית משפט. לאישור זה אתייחס בהמשך.

המועצה האזורית הגישה תצהיר תשובה של מר דני שטרית, מזכיר המועצה. לדבריו, המבקשת מחזיקה ומתגוררת בבית פרטי בן שתי קומות בשטח של כ200- מ"ר המצוי על נחלה של דונם קרקע. שווי הבית, להערכתו, כ250,000- דולר, ללא פוטנציאל (ככל הנראה הכוונה לפוטנציאל לבניה נוספת) וללא מטלטלין.

עוד נטען בתצהיר כי המבקשת מחזיקה בלעדית רכב מסוג אופל אסקונה, וכי היא ובעלה לשעבר, השומר על קשרים עימה, עובדים בעבודות שונות ומשתכרים.

טענות אחרונות אלו מוכחשות על ידי המבקשת. בחקירתה הנגדית הסבירה כי המכונית מושאלת לה מידי פעם על ידי אחיה, המסייעים לה גם בכלכלה, אולם אין אני מחוייבת להכריע באשר לנכונותן, שכן די בעובדות שאינן שנויות במחלוקת כדי להכריע את הבקשה:

המבקשת אישרה כי קיבלה מבעלה את הזכויות בבית המגורים באבן מנחם. כאמור, מדובר בבית פרטי בן שתי קומות בנויות, הממוקם על מגרש של דונם אחד. אין צורך במומחיות מיוחדת כדי לקבוע כי שווי הבית מאפשר גיוס כספים בסכום שיאפשר הפקדת הערבון.

זאת ועוד: המבקשת ציינה, כאמור, כי בני משפחתה מסייעים לה בכלכה ובנסיעות. הלכה היא, כי על המבקש פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון לנסות ולהיעזר תחילה בבני משפחה ובידידים, ורק אם נסיונות אלו כשלו, מוצדקת פנייתו לבית המשפט בבקשה לפטור מחובות אלו (בש"א 495/95, אברהם שמעוני נגד רחל שמעוני ואח' , לא פורסם; ע"א 3917/96, ציילר ברנסלבה נגד הבנק הבינלאומי הראשון , לא פורסם).

על אלה יש להוסיף את העובדה שפסק הדין של בית המשפט קמא מנומק ומפורט היטב, וסיכויי זכייתה של המערערת בערעור אינם נראים גבוהים. בית המשפט חייב את המערערת בתשלום סכום של 179,039 ש"ח (משוערך ליום 26.2.95), מתוך 1,420,684 ש"ח - סכום התביעה כלפי הבעל (משוערך ליום 18.3.96). המבקשת חוייבה רק בתשלום הכסף שהופקד בחשבונות בנק שלה, שהיו בשימושה, לגביהם נקבע כי ידעה או היתה יכולה לדעת על הזרמת הכספים שהושגו בדרך לא דרך אל החשבונות.

יוצא, איפוא, שבית המשפט קמא ייחס למבקשת ידיעה בפועל, או ידיעה קונסטרוקטיבית, על מקור הכסף, וקבע, כי עליה להשיבו מדין גזל או עשיית עושר ולא במשפט. ההיזקקות לחזקת השיתוף בהקשר זה אינה חיונית, ופסק הדין עומד על אדניו גם בלעדיה.

לפיכך, נראה כי סיכויי המבקשת לזכות בערעור אינם גבוהים, ואף מטעם זה ניתן לדחות את הבקשה.

בשולי ההחלטה מצאתי לנכון להתייחס לעניין נוסף; כאמור, המבקשת צירפה לבקשתה אישור מאת המחלקה לשירותים חברתיים במועצה האזורית, ובו המלצה לפטרה מאגרת בית משפט.

לתגובה שהגישה המועצה צורף מכתבה של מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים, המתייחסת לאישור שהציגה המבקשת, ומסבירה:

"... המלצות לפטורים מאגרות בית דין ובתי משפט ניתנים כנוהל קבע עפ"י בקשת הפונים למחלקה לשירותים חברתיים שהינם מקבלי קצבאות הבטחת הכנסה ושלגביהם מופיע רישום בפלט המחשב של הביטוח הלאומי. אין בהמלצה למתן הפטור משום נקיטת עמדה, עדות כלשהי או חוות דעת לגבי מצבה הכלכלי של האמורה לעיל, והיא באה להצביע על עובדת היותה מקבלת קצבת הבטחת הכנסה ומוכרת ע"י המחלקה לשירותים חברתיים...".

נוכח הסתירות בין המסמכים השונים שהונפקו על ידי המחלקה לשירותים חברתיים, לא ייחסתי כלל משקל לשני המסמכים. אולם, נראה כי הדבר דורש בירור, שכן אם אכן ניתנת המלצת הלשכה לבתי המשפט לפטור מאגרה את הנזקקים לשירותיה ללא בירור מספיק, יש להפסיק נוהג פסול זה. אך אם ניתנה למבקשת המלצה מוצדקת, כי אז לא היה מקום לבטלה לאחר שהמבקשת הגישה ערעור נגד המועצה.

נראה לי כי טוב יעשו המועצה ובאי כוחה, אם יבררו עניין זה עד תומו.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם אגרה ותפקיד ערבון תוך שלושים יום מקבלת החלטה זו.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.