ע"א 8236/13 שפיט 1991 רחובות בע"מ נ. אלון החזקות ברבוע הכחול ישראל בע"מ

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

רקע

א.

ערעורים אלה עניינם סכסוך שראשיתו בשנת השמיטה הקודמת (תשס"ח), ולוז המחלוקת בו הוא פרשנות התכתבויות ומסמכים חוזיים שהוחלפו בין הצדדים באשר לאספקת תוצרת פירות וירקות לשומרי שמיטה חרדים. היחסים בין הצדדים עלו על שרטון בין השאר בעקבות חרם שהטיל חלק מן הקהילה החרדית על רשת "שפע שוק" של אלון הריבוע הכחול ומגה (המשיבות בע"א 8236/13 והמערערות בע"א 8750/13, להלן המשיבות). שפיט (1991) רחובות היא המערערת והמשיבה בהתאמה בתיקים (להלן המערערת). המערערת תבעה את המשיבות בשל הפרת חוזי התקשרות עמה כנטען, בסך 100 מיליון ₪.

ב.

בית המשפט קמא, בפסק דין מפורט, הגם שקיבל טענות שונות של המערערת, דחה את עיקר תביעתה וקיבל אותה בחלקה הקטן, תוך שקבע נוסחת חישוב לנזקיה שתוצאתה פסיקה בסך של למעלה מ- 2.5 מיליון ₪ וכן הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של למעלה מ- 250.000 ₪, בתוספת ריבית.

ג.

מכאן הערעורים מזה ומזה, התוקפים קביעות שונות של בית המשפט המחוזי שלא נפרט, נוכח הכרעתנו כלהלן.

ד.

נציין רק, כי הצדדים טענו לפנינו בהרחבה. עו"ד לויט בשם המערערת התעמת עם הקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא, וסבר כי יש מקום לפצות את שולחתו באשר להכנותיה ולהיערכותה לשנת השמיטה, לאבדן רווחים ולאספקת סחורה שהתכלתה, ובסך הכל

בעשרות מיליונים רבים. לשיטתו שגה בית המשפט גם בקביעת תקופת השמיטה לצורך החוזי, ובסופו של יום לטענתו הנזקים שנגרמו בשל חרם החרדים שאותו ניתן היה לפתור, נפרעים מן המערערת, תחת אשר תפוצה כראוי לה. עו"ד בן צור טען למשיבות, כי פרשנות המערערת לחוזים הופכת תכתובות טרום חוזיות להתחייבות, אך יש לקרוא את הדברים על פי הכתוב בחוזים הן לגבי התקופה הן לגבי המכירות, ולשיטת המשיבות נפלו שגיאות משגיאות שונות בפסק הדין.

הכרעה

ה.

עסקינן בערעורים המופנים במובהק כלפי הכרעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, וככאלה אין מקום להתערבותנו בהם. אפשר להבין לתסכולה של המערערת, שקיותה

לפירות רבים בשמיטת תשס"ח, ובמידה רבה נתקיימו בה דברי הנביא ישעיהו (ה', ב') ".. ויקו לעשות ענבים ויעש באושים..." אך במישור הדין בדק בית המשפט לגופן את התביעות באופן קונקרטי ויסודי, צעד אחד צעד, לא קיבל את טענות המשיבות באשר להתנהגותן, ועם זאת לא מצא ראיות לאשש את עיקר עמדתה של המערערת. איננו רואים להתערב בכך. אכן ערעור המשיבות נושא אופי טקטי יותר, ואולם ערעור המערערת מחייבנו להפוך עצמנו לערכאת דיון ולכתוב את העובדות מחדש, ואיננו מוצאים לנכון לעשות כך, משסבורים אנו כי בית המשפט קמא נדרש לכל הנחוץ באופן ראוי. על כן החלטנו שלא להיעתר לערעורים, על פי סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

ו.

איננו נעתרים איפוא

לשני הערעורים. אין צו להוצאות.