ע"א 8247/15 ע"א 8247/15

בקשה למתן סעד זמני בערעור לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל נגד המערער עד להכרעה בערעור דנן.

1.ביום 15.1.2014 נענה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' בן חמו) לבקשת המערער ונתן צו לכינוס נכסיו. בית המשפט ציין כי למערער חובות נטענים של 2,000,000 ש"ח ל-15 נושים וכי הכנסות התא המשפחתי שלו (רעייתו וקצבת הילדים של שני ילדיו) עומדות על 12,000 ש"ח נטו, אך הוא מחזיק בשני כלי רכב ומוציא מדי חודש 18,000 ש"ח. רמת חיים זו, כך נקבע, אינה מתאימה למי שמבקש ליהנות מהגנת הליך פשיטת הרגל. עם זאת, נוכח הצהרת המערער שיפעל להפחתת הוצאותיו, קבע בית המשפט באותו שלב כי יש מקום להורות על מתן צו הכינוס כאמור ולהעמיד את התשלום החודשי לקופת הכינוס על סך של 2,500 ש"ח. המערער עתר ושב ועתר להפחתת צו התשלומים, ובמהלך 15.4.2015 התקיים דיון בבית המשפט בו הודיעו הכונס הרשמי והמשיב 2 (להלן: המנהל המיוחד ) כי למערער חוב פיגורים של 22,500 ש"ח וכי הוא נמנע מלשתף פעולה. במהלך אותו הדיון הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה חוב הפיגורים ישולם בפריסה בתוך 4 חודשים בנוסף לתשלום החודשי שהופחת ל-2000 ש"ח (להלן: ההחלטה מאפריל 2015 ). ואולם, המערער לא עמד בהסכמות אלו ומשכך ביקש המנהל המיוחד לבטל את צו הכינוס.

2.בדיון נוסף שהתקיים בעקבות כך ביום 19.10.2015, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המנהל המיוחד לבטל את צו הכינוס בקובעו כי המערער עושה דין לעצמו, אינו ממלא אחר הוראות בית המשפט ואף החליף באי כוח, כך שיש להניח כי הוא משלם להם שכר טרחה. עובדה זו, כך נקבע, וכן ההכנסות של התא המשפחתי שנותרו דומות, מעידה כי יש באפשרותו של המערער לעמוד בצו התשלומים שנקבע לו אך הוא אינו עומד בו. בנסיבות אלה ובהינתן העובדה שהמערער הפר שוב ושוב את החלטות בית המשפט ולא התנהל בשקיפות מול המנהל המיוחד הורה בית משפט, כאמור, על ביטול צו הכינוס.

3.בערעור שהגיש על ההחלטה דנן טוען המערער, בין היתר, כי ברשותו סך של 80,000 ש"ח ממקורות שונים אותו הציע להעביר לקופת הכינוס והוא מלין על הקשר שעשה בית המשפט בין ייצוגו על-ידי עורך דין פרטי ובין יכולתו לעמוד בצו התשלומים. המערער מוסיף ומציין כי בחודש ספטמבר 2015 הכנסות התא המשפחתי עמדו על כ-12,231 ש"ח נטו ואילו הוצאות התא המשפחתי עמדו על 11,078 ש"ח - מתוכן 1100 ש"ח על חוגים ו-5500 ש"ח על מזון וללא הוצאות על דיור. לכן, לטענתו, אין באפשרותו לעמוד בצו התשלומים שנקבע ועוד הוא טוען כי התנהלותו לכל אורך הדרך היא בתום לב. המערער מוסיף וטוען כי יש מקום לקבל את ערעורו מחובת הצדק וכי אין טעם להעביר את הטיפול בעניינו למערכת ההוצאה לפועל בה תוגש בקשה לאיחוד תיקים לאחר שכבר נפתח הליך בעניינו.

בבקשה דנן לסעד זמני בערעור, שהוגשה כחודשיים לאחר הגשת הערעור, מבקש המערער כי בית משפט זה יורה על עיכוב הליכים בתיקי ההוצאה לפועל שנפתחו בעניינו עד להכרעה בערעור ולטענתו ככל שלא יעוכבו ההליכים עלול להיגדע מטה לחמו, הוא יעמוד במצב עגום בו לא יוכל לשלם שכר דירה, לממן את כלכלת הבית ולפרנס את משפחתו ויגרם לו נזק חמור. עוד טוען המערער כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים.

4.דין הבקשה להידחות.

טענות המערער לעניין הנזק העלול להיגרם לו ולמשפחתו נטענו בעלמא ומבלי שתמך אותן באסמכתא כלשהי. די בכך על מנת לדחותן. מן האסמכתאות שצירף המערער לבקשה לפטור מהפקדת עירבון, עולה כי חשבונות החשמל והמים כלל אינם על שמו או על שם רעייתו וטבלת ההוצאות שצירף לערעורו מלמדת כי הוא שומר על רמת חיים גבוהה יחסית, כפי שנסקר לעיל. נתונים אלו מעוררים על פניהם ספקות בכל הנוגע לתום ליבו וגם בכך יש כדי לתמוך במסקנה לפיה דין הבקשה להידחות. מכל מקום, בהחלטה מאפריל 2015 שנתנה תוקף להסכמה שהושגה בין הצדדים, הלכו בית המשפט והמנהל המיוחד כברת-דרך לא מבוטלת לקראת המבקש, הן בהפחתת התשלום החודשי והן בפריסת החוב שבפיגור, אך גם בכך לא עמד המערער. בנסיבות אלה נראה לי, בזהירות המתבקשת בשלב זה, כי סיכויי הערעור אף הם אינם מן הגבוהים.

5.מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.