ע"א 8249/99 צבי אוברלנדר נ. כונס הנכסים הרשמי

המבקש הגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ח. סלוצקי) לבטל צו כינוס נכסים שניתן לגבי המבקש, בשל חוסר תום לב של המבקש-החייב בכניסה להליכי פשיטת רגל. זאת - בכך שהמבקש, בתצהירו הנלווה לבקשת צו הכינוס, טען כי לא הובטחה לו אפשרות דיור חלופי, והעלים מבית המשפט את דבר קיומה של החלטת הרשמת ד. בית-אור, הדנה בפירוט בשאלת הדיור החלופי, וקובעת כי הכנסות משפחת המבקש ואשתו מספיקות לאפשר להם לשכור דירה בת שלושה חדרים למגוריהם.

בית המשפט המחוזי, לאחר דיון מקיף בעניין, מצא כי הוא מוסמך לעיין שנית בהחלטת הכינוס, וביטל, כאמור, את צו כינוס הנכסים. על כך הוגש ערעור.

בבקשה לפטור מאגרה וערבון טוען המבקש כי לאחר ההחלטה פונתה המשפחה מביתה ונאלצה ללוות כסף על מנת לשכור מגורים חלופיים. כן הוא טוען כי בחודש האחרון לא קיבל כלל משכורת, בחשבונה של אשתו קיימת יתרת חובה של למעלה מ7,000- ש"ח, ואין לו מקור לגיוס הסכום הנדרש.

בראשית הדיון שהתקיים בפני ובמהלכו הבהרתי למבקש כי הבקשה הלאקונית שהוגשה אינה כוללת נתונים מספיקים לפטרו מחובותיו על פי דין. כמו כן איפשרתי לו להגיש מסמכים נוספים ולהציג נתונים במהלך הדיון. המבקש הגיש מסמכים המוכיחים הלוואה שקיבלה רעייתו מבנק יהב, ותו לא.

הבקשה כפי שהוגשה אינה עונה אחר דרישות תקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח1987- ובפסיקה, ודי בכך כדי לדחותה.

למעלה מן הצורך החלטתי לדון בבקשה בהסתמך על נתונים נוספים שהוצגו על ידי המשיבים, ואף הם מביאים למסקנה כי דין הבקשה להידחות:

ביום 6.5.99 ניתנה החלטת כב' הרשמת ד. בית-אור מלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע בהתייחס לסידור דיור חלופי למבקש ולמשפחתו, לאחר שבהחלטות קודמות נדרש המבקש לפנות את בית מגוריו. מן ההחלטה עולים נתונים אלו: המבקש ואשתו, עם שני ילדים בגירים, מתגוררים בדירה שבבעלותם. החייב, לטענתו, משתכר כ3,000- ש"ח ברוטו לחודש, ואשתו כ5,000-4,000- ש"ח.

בהחלטתה ציינה הרשמת כי התרשמה שהמבקש אינו מדווח במדוייק על הכנסתו, וכי תלוש המשכורת שלו אינו כולל את מלוא ההכנסות מעבודתו כבעל מעמד בכיר במשרד לייעוץ כלכלי ליזמים, ומעסקים שונים בהם היה מעורב. על פי האמור בהחלטה נמנע המבקש מלמסור פרטים מספקים באשר לשימוש שנעשה בכסף שקיבל ממכירת יחידת נופש ב"קלאב הוטל", ומחנות ודירה שיקבל בירושה.

עוד נאמר בהחלטה כי המבקש מקיים רמת חיים גבוהה, ברשותו רכב המוחזק על ידי חברה שהוא משמש לה כיועץ, המשפחה מתגוררת בבית רחב ידיים, והמבקש ורעייתו תומכים כלכלית בשני ילדיהם הסטודנטים.

בבואי להחליט בבקשה שבפני אין אני מסתמכת באופן מוחלט על האמור בהחלטה זו. שכן, מדובר בהחלטה שניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל, בדיון בהקשר של מימוש הדירה, ולאחר שכב' הרשמת שמעה וקיבלה עדויות וראיות שאינן בפני.

עם זאת נראה לי כי מאחר שהמבקש ידע כי החלטה זו מונחת בפני, לא התנגד לכך ולא ביקש להביא ראיות לסתור את האמור בה, אין אני מנועה מלעיין בהחלטה זו, אם כי אין אני מאמצת את כל האמור בה ללא סייג.

זאת ועוד: לצורך ההחלטה בבקשה שבפני אין אני נזקקת כלל למסקנותיה ולהתרשמותה של כב' הרשמת בית-אור, אלא לנתונים המפורטים בה, אשר אינם שנויים במחלוקת. אני סבורה כי די בפרטים בדבר הכנסותיהם של המבקש ואשתו, העובדה שבשנים האחרונות התקבלו בידיהם הכנסות ניכרות ממכירת נדל"ן (יחידת הנופש במלון, ירושת המשפחה), ובכך שהמבקש תומך בילדיו, בני 22 ו25-, באופן המאפשר להם לטייל לעיתים בחו"ל ולממן את לימודיהם כשהם כמעט אינם משתכרים - די בכל אלו כדי להעיד, לכאורה, כי למבקש אמצעים כלכליים שאינם מצדיקים לפטור אותו מאגרה ומערבון.

כיון שהמבקש לא טרח לפרט את הדורש פירוט ולא הפריך מסקנות אלו, הרי המסקנות הלכאוריות הופכות סופיות.

עובדה נוספת שהתגלתה במהלך הדיון בפני תומכת במסקנה שיש לדחות את בקשת הפטור של המבקש:

אין מחלוקת כי במהלך ביצוע הליכי הוצאה לפועל נמצא בביתו של החייב סכום של 10,000 ש"ח במזומן. בדיון בלשכת ההוצאה לפועל טען המבקש כי מדובר בסכום המיועד לתשלום דמי שכירות, ולפיכך הוסר העיקול מעל סכום זה. בדיון בפני נשאל המבקש מדוע נזקק לכל הסכום, כאשר את דמי השכירות בסך 250 דולר לחודש הוא משלם אחת לחודשיים, כך שאינו נזקק לסכום כה גדול. המבקש לא המציא הסבר לתמיהה זו, ואף לא לשאלה מדוע החזיק את הסכום במזומן. גירסת המבקש, כי מדובר בכסף שנטלה אשתו כהלוואה מבנק יהב, אינה מסבירה מדוע נמצא בביתו סכום גדול יותר מן ההלואה שהתבקשה, ומדוע החזיק בביתו במזומן סכום גדול פי שתיים מן הסכום שנזקק לו לתשלום שכר הדירה לחודשיים, במקום לעשות שימוש ביתרת הסכום, ולו באופן זמני, לכיסוי חובותיו או לצמצום יתרת חובו בבנק.

נראה, איפוא, כי גירסת המבקש בעניין זה, שבהסתמך עליה הוסר העיקול מן הכסף, אינה נכונה ומלאה, ויש בעובדה זו כדי לתמוך בסברה שהמבקש לא פירט בפני הערכאות השונות את מלוא עסקיו ומקורות הכנסתו.

נוכח כל האמור אני סבורה כי המבקש לא הוכיח כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשאת בתשלום האגרה ובהפקדת הערבון. זאת, מבלי להיזקק לשאלת סיכויי הערעור, שאף הם אינם נראים טובים.

אני דוחה, איפוא את הבקשה.

האגרה תשולם והערבון יופקד תוך שלושים יום מהמצאת החלטה זו.