בבית המשפט העליון
ע"א
8264/20
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
שמעון גולדשמיד
נ
ג
ד
המשיבים:
1.יקיר - כפר שיתופי בע"מ
2.כלל חברה לביטוח בע"מ
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 17.11.2020 בת"א 18515-02-17 שניתנה על ידי כב' השופט א' סלע
בשם המערער:
עו"ד אהרון ריבלין
פסק-דין
1.
מונח לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (ת"א 18515-02-17, כב' השופט א' סלע ) שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער.
זהו הרקע לערעור: המערער הגיש נגד המשיבים תביעה נזיקית, לאחר שנתקל בצינור בולט, נפל ונחבל. בתום שלב שמיעת הסיכומים, הציע המותב למערער כי התביעה תידחה ללא צו להוצאות. זאת, מהטעם שגם אם תתקבלנה כל טענותיו ביחס לעילת התביעה, "התביעה עלולה להיבלע" (כלשון בית המשפט) בתקבולים שאותם כבר קיבל המערער, עקב קשיים שונים בעמדתו שאותם פירט בית המשפט. בעקבות הצעה זו הגיש המערער בקשה לפסילת המותב, בטענה שדעתו של המותב "ננעלה" כבר מהדיון הראשון בתיק, בשלב קדם המשפט. כראיה לטענה זו, הפנה המערער לתמיהתו של המותב כבר בדיון הראשון, כשראה תמונה ממקום התאונה, ביחס לאפשרות שהמערער לא ראה את מערך הצינורות הרלוונטי.
ערכאה קמא דחתה את הבקשה. נקבע כי לפי קו הטיעון של בא כוח המערער, היה עליו להגיש את בקשת הפסילה כבר בתחילת ההליך, בעת שהציג בית המשפט את הקשיים שהוא סבור שיש בעמדתו, ולא להמתין לשלב שאחרי הגשת הסיכומים. עוד צוין כי דעתו של המותב לא ננעלה כלל בתחילת ההליך, וכי הראיות והטענות שהוצגו בהליך נשמעו בקשב רב. כן נקבע כי לאחר שבית המשפט שמע את מלוא הטענות והראיות, חובה עליו לציין בפני המערער את עמדתו באותה נקודה, ואת הסיכון שתביעתו תידחה תוך חיובו בהוצאות. מכאן הערעור, שבו שב המערער על הטענות שהעלה בערכאה קמא, ומוסיף כי התביעה מבוססת בעיקר על מסמכים ולכן אין מניעה שמותב אחר ייתן את פסק הדין על יסוד הראיות שהוצגו והסיכומים שנשמעו.
2.
סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי שופט לא ישב בדין אם "קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". ודוקו – לא רק חשש, אלא חשש ממשי למשוא פנים. אצלנו טען המערער כי בית המשפט גיבש את עמדתו כבר בתחילת ההליך ולא היה פתוח להשתכנע מהראיות והטענות, וזאת לאחר שהמערער שמע את ההצעה שהציע המותב לסיום ההליך. ברם, הפסיקה הכירה בכך שניהול יעיל של ההליך, אשר בא לידי ביטוי גם בהבעת עמדה בשאלות שבמחלוקת – אין בו כדי להביא לפסילת המותב. כך, מלבד מקרים שבהם מדובר בהתבטאויות שנושאות אופי מובהק ונחרץ, שמלמד על חוסר אפשרות לשינוי העמדה, וזאת גם בשים לב לשלב שבו מצוי ההליך (ע"א 4595/19
פלונית נ' פלונית ,
פסקה 4 (7.8.2019)). נבחן אפוא האם המערער הראה כי התנהלות המותב אצלנו מקיימת תנאי זה.
ניתן לחלק את טענת המערער לשני רבדים. הרובד הראשון עניינו טענה בדבר גיבוש עמדה סופית מטעם בית משפט השלום כבר מתחילת ההליך. לפי קו זה, רק בתום הסיכומים, ובעקבות הצעת בית המשפט להסכים לדחיית התביעה מבלי לשלם הוצאות, הבין המערער כי בית המשפט גיבש עמדה סופית כבר בראשית ההליך. דא עקא, מעבר לטענה כללית לפיה בית המשפט שאל בדיון הראשון בהליך איך יכול להיות שהמערער לא ראה את מערך הצינורות – לא הוצגו נתונים נוספים ביחס לעמדת בית המשפט לאורך ההליך. אשר לשאלה שנשאלה בדיון הראשון, הרי שהיא אינה מלמדת בהכרח על כך שדעתו של בית המשפט "ננעלה" כבר מהדיון הראשון, אלא, למשל, יכולה לנבוע מכוונה לבקש התייחסות לנקודה מסוימת. מכל מקום, ערכאה קמא הבהירה בהחלטתה כי לא גיבשה עמדה בתחילת ההליך, כי שמעה את הראיות והטענות, וכי בכל מקרה הכוונה בדיון הראשון לא הייתה לצינור המסוים שבו נתקל המערער, אלא למערך הצינורות כולו – שאותו המערער אישר במפורש כי ראה.
3.
הרובד השני של טענת המערער מתייחס להצעה שהציע בית המשפט לאחר שהצדדים סיימו את סיכומיהם. לפי הצעה זו, אם יסכים המערער לדחיית תביעתו – לא ייעשה צו להוצאות. המערער טוען כי בנסיבות אלה, אין "ולו סיכוי קטן כי בית המשפט לא ננעל בעמדתו", וכי מכיוון שתם שלב הסיכומים – בית המשפט לא ישנה עוד את מסקנתו. אכן, אל לבית המשפט לתת פסק דין בשני שלבים, בגדר "פסק דין לפני פסק הדין". כך, למשל, לנוכח חובת ההנמקה של פסק הדין, שעשויה להשפיע, כשלעצמה, על תוצאות ההליך: "חובת ההנמקה חשובה היא במיוחד. כל מי שהתנסה בכתיבה יודע זאת. דבר אחד הוא רעיון המשתלט על המחשבה. דבר אחר הוא העברתו של הרעיון בכור ההיתוך של ההתמודדות האינטלקטואלית המבקשת לתמוך בו, תוך מודעות לתוצאותיו. רבים הם הרעיונות אשר הצורך לנמקם הביא לחדלונם... חובת ההנמקה היא מהחשובים שבאתגרים בפניהם חייב שופט, המפעיל שיקול דעת, לעמוד" (אהרן ברק שיקול דעת שיפוטי 46 (התשמ"ז). וכן ראו רע"פ 1516/90
יקב הגליל בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (29.5.1990)). יחד עם זאת, ברי כי לאחר שתמו כל הטענות והוצגו כל הראיות, אין פסול בכך שבית המשפט גיבש עמדה לכאורית על התיק, בכפוף כמובן להליך כתיבת פסק הדין עצמו. הרי בית המשפט רשאי לתת פסק דין – שבו בוודאי מתגבשת עמדתו – על סמך הטענות והראיות שהוצגו, ולאחר שסוכמו הסיכומים. כך מבחינת סדרי הדין, וכך מבחינת דיני פסלות שופט. בהקשר דומה נקבע:
" כפי
שרשאי בית המשפט לגבש דעתו על סמך סיכומי הצדדים בלבד, כך רשאי בית המשפט להגיע לדיון עם דעה מוקדמת (אך לא דעה קדומה) לאחר שהוגשו עיקרי טיעון של הצדדים. מכאן, שאין מקום לטרוניה של המערערים על כך שבית המשפט חיווה דעתו לגבי סיכויי הערעור כבר בפתח הדיון ועל כך שעמד להגביל את הטיעון לשעה אחת 'בלבד'" (ע"א 5035/20 ערוץ 10 החדש בע"מ נ' שרת התרבות והספורט , פסקה 7 (23.07.2020 )).
במקרנו, הצעתו של בית המשפט בתום הסיכומים לא שיקפה "פסק דין לפני פסק הדין" או דעה מוקדמת וסופית. בית המשפט הדגיש כי הצעתו מתייחסת לקשיים הניצבים בפני המערער על פני הדברים, ובכפוף למסקנה בפסק הדין. לדוגמא, במסגרת ההצעה ציין בית המשפט כי התביעה "עלולה להיבלע" בתגמולים אחרים שקיבל המערער. עלולה – דהיינו לא מסקנה סופית. בהחלטת הפסלות הוסיף בית המשפט קמא והבהיר כי התכוון בהצעתו לנתונים "על פני הדברים" ו"ככל שלא תיסתר חוות הדעת האקטוארית". הנה כי כן, מדובר בהצעה שמשקפת את עמדת בית המשפט בהתחשב בכך שתמו טענות הצדדים – לכאורה, על פני הדברים ובכפוף לבחינה נוספת – אך אינה סוגרת את הדלת באופן סופי היה ויעמוד המערער על זכותו לקבל פסק דין מנומק. בנסיבות אלה אין לומר כי דעת המותב "ננעלה" ביחס לשלב שבו מצוי ההליך, או כי קיים חשש – בוודאי שלא ממשי – לעיוות דין.
4.
הערעור נדחה. מכיוון שלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן
היום, ח' בשבט התשפ"א (21.1.2021).
ש ו פ ט