ע"א 8288/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. סיכסך סאמי

השופט ת' אור :

1.המשיב, יליד 26.1.49, תושב הכפר זיתא אשר בתחום יהודה ושומרון, נפגע בתאונת דרכים ביום 2.6.92 ( להלן: התאונה ). המערערים חבים בפיצויו על נזקיו בתאונה זו. בית המשפט המחוזי קבע, שכתוצאה מהתאונה נגרמה למשיב נכות בתחום האורטופדי (שבר בברך שהתאחה) בשיעור 10% לצמיתות. בעניין זה התבסס בית המשפט על חוות דעתו של המומחה ד"ר וולפון. כן קבע, שנגרמה לו נכות בתחום הנוירולוגי-פסיכיאטרי בשיעור 10%. לעניין נכות זו עוד אתייחס. את נזקיו של המשיב בתאונה קבע בית המשפט בסכום כולל של 274,194 ש"ח, מהם 36,194 ש"ח בגין כאב וסבל, 100,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעבר, 130,000 ש"ח בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד ו12,000- ש"ח בגין הוצאות שונות.

2.טענותיהם של המערערים הן, שטעה בית המשפט המחוזי כשקבע שנגרמה למשיב עקב התאונה נכות כלשהי בתחום הנוירולוגי-פסיכיאטרי, וכן, כמתבקש מכך, שסכום הנזק הלא ממוני והסכומים שנפסקו בגין הפסד השתכרות בעבר והפסד כושר השתכרות בעתיד נפסקו בשיעור מוגזם. טענתם היא גם, שאפילו נגרמה נכות כאמור למשיב, עדיין הגזים בית המשפט בסכומים שפסק למשיב בגין הפסד השתכרות והפסד כושר השתכרות. על פי הטענה, הסכומים שנפסקו עולים על אלה המתקבלים על פי קריטריונים שקבע בית המשפט עצמו, דהיינו חישוב הפסד השתכרות וכושר השתכרות בשיעור 20% מכושר ההשתכרות לולא התאונה בשיעור 3,000 ש"ח לחודש.

לדעתי, יש ממש בטענות המערערים, ותחילה אתייחס לנושא הנכות בתחום הנוירולוגי-פסיכיאטרי.

3.לאחר הבדיקה הראשונה בה בדק המומחה מטעם בית המשפט, פרופסור אפרים בנטל, מומחה למחלות עצבים ונפש ( להלן: המומחה ), את המשיב, נקבעה לו נכות בשיעור 50% בגין אפילפסיה ו20%- בגין דיכאון תגובתי. קביעה זו היתה בחוות דעתו מיום 25.11.94, לאחר שהמשיב לא גילה למומחה את דבר מצבו הרפואי האמיתי קודם התאונה. על פי מסמכים רפואיים שהתגלו, הוברר שהמשיב העלים מהמומחה עובדות ברות חשיבות. כך, הוברר שהמשיב היה מאושפז בעבר בבתי חולים פסיכיאטריים ועוד בשנת 1982 אובחן כפסיכוטי. עוד הוברר, שהוא סבל מחבלות בראש קודם התאונה הנדונה. המשיב גם התגלה, הן על ידי המומחה והן בבדיקות שנערכו לו בבית חולים הדסה, כמי שמתחזה ופועל לקבלת פיצויים לאו דווקא על יסוד עובדות אמת. לגבי האפילפסיה, כלל לא הוברר שהוא סובל ממנה וכי אין מדובר בהתעלפויות שיתכן והן מבויימות. יתירה מכך, לא הוברר שאלה החלו לאחר התאונה.

ואמנם, על יסוד מסמכים ואינפורמציה שקיבל המומחה לאחר מתן חוות דעתו הראשונה, ניתנה על ידו חוות דעת שניה ביום 9.11.95. מסקנתו בחוות דעתו זו היתה, ש"לאור הנתונים העכשויים" אין לקבוע קשר סיבתי בין התאונה לבין מצב המשיב.

לאחר שהמשיב היה מאושפז כחודש במחלקה הנוירולוגית של בית חולים "הדסה" לצורך בדיקות, ניתנה ביום 12.10.97 חוות דעת נוספת על ידי המומחה. חוות דעת זו הסתמכה על מסמך שהתקבל מבית חולים הדסה, בה נקבע כי אין מקום לקבוע אבחנה של אפילפסיה שלאחר חבלה ועל כן אין מקום לקביעת נכות צמיתה כלשהי למשיב בגין התאונה הנדונה.

חשוב להדגיש בהקשר זה, שבמהלך האשפוז היו למשיב "התקפים", אך אלה לא נשאו, לדעת הרופאים, אופי אפילפטי ובבדיקות EEG שנערכו בזמן ההתקפים לא נצפתה כל פעילות אפילפטית. עוד יש להדגיש, שהתרשמות הרופאים בבית חולים הדסה היתה, שהמשיב מתחזה מתוך ניסיון להרוויח מכך רווח משני.

המומחה ענה לשאלות הבהרה וגם נחקר בבית המשפט על חוות דעתו, אולם נשאר איתן בדעתו, דהיינו שלא הוכחה נכות כלשהי למשיב בתחום הנוירולוגי-פסיכיאטרי עקב התאונה.

4.כל המעיין במסמכים הרלבנטיים ובעדותו של המומחה, יתרשם על נקלה שלדעת המומחה לא הוכח קשר סיבתי בין מצבו של המשיב לבין התאונה. לגבי האפילפסיה, לא ברור כלל שהדבר נגרם בתאונה ולא היה קיים קודם לכן כתוצאה מחבלה בראש ב1990-. ברור גם מכלל הראיות, שעל עדות המשיב כשלעצמה אין לסמוך. יוצא, שעל פי חומר הראיות שבפני בית המשפט לא הוכח שעקב התאונה נגרמה למשיב נכות נוירולוגית-פסיכיאטרית.

על אף זאת, קבע בית המשפט שנגרמה למשיב נכות בתחום זה בשיעור 10%. עיון בפסק הדין מלמד, שבית המשפט קבע כך על יסוד הנחתו שלא ניתן לשלול באופן חד משמעי קיומם של התקפים אפילפסיים, וכי אלה הם כתוצאה מהתאונה, וכן לא ניתן לשלול את האפשרות שחלה החמרה במצבו הנפשי של המשיב עקב התאונה.

5.אין ספק, שבית המשפט אינו קשור בחוות דעת רפואית אשר הוגשה כראיה, אפילו מדובר במומחה שמונה על ידי בית המשפט, ואפילו חוות דעתו ועדותו מהווים ראיה יחידה בפני בית המשפט. לעיתים, מתוך חומר הראיות, לרבות מתוך עדות המומחה עצמו, ניתן ללמוד שהמסקנה אליה הגיע בדבר שיעור הנכות, או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה, מוטעית. כך, אם מתברר שהתשתית העובדתית שונה מזו עליה השתית המומחה את חוות דעתו. כך, אם המומחה מפרש שלא כהלכה את התוספת לתקנות על פיה נקבע שיעור הנכות, וכך אם מסקנותיו מהעובדות שבפניו הינן מוטעות. בכל אחד ממקרים אלה - ותתכנה דוגמאות נוספות - נתונה לבית המשפט הסמכות וגם החובה לתקן את קביעתו המוטעית של המומחה. אלא שבענייננו לא התקיים אף אחד מאותם מקרים אשר הצדיקו סטיה ממסקנתו של המומחה. העובדה לבדה שאין שלילה קטגורית, חד משמעית, של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות, אין בה די לצורך זה. קיום אפשרות רחוקה, שעל אף הראיות שהיו בפני המומחה ועל אף היות המשיב מתחזה, בכל זאת קיים קשר סיבתי במובן זה שהתאונה החמירה את מצב המשיב מבחינה נפשית או נוירולוגית, אין בה די. בפרט, שאין בפני בית המשפט כל חוות דעת על פיה התאונה יכולה היתה לגרום להחמרה במצבו קודם התאונה. על התובע חל נטל ההוכחה, להוכיח קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק שנגרם לו, ולא די בכך שיראה שקיימת אפשרות רחוקה לקשר כזה. התובע לא עמד בנטל זה.

6.על סמך האמור לעיל, הנני סבור שלא היה מקום לקבוע שנותרה למשיב נכות בשיעור 10% כתוצאה מהתאונה בתחום הנוירולוגי-פסיכיאטרי, ויש לבטל קביעה זו.

בהתחשב בכך, סכום הנזק הלא ממוני של המשיב צריך היה להקבע על סמך הנתון של נכות בשיעור 10% ולא נכות בשיעור 19% (ובתוספת 28 ימי אישפוז). יש, על כן, לתקן את סכום הנזק הלא ממוני (אשר נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בשיעור 36,194 ש"ח).

7.גם בנושא הפסד השתכרות והפסד כושר השתכרות יש משמעות רבה לכך שלא נותרה למשיב עקב התאונה כל נכות בתחום הנוירולוגי-פסיכיאטרי. קיימים שיקולים נוספים אשר מצדיקים הפחתה בשיעור הפיצויים בפרטי נזק אלה. ראשית, ספק רב אם בנכות האורטופדית שנותרה למשיב היתה הפרעה כלשהי למשיב להמשיך בעבודתו כשומר. שנית, התפתחות האירועים מאז התאונה יש בה ללמד שאף ללא קשר לתאונה, ספק רב אם המשיב, כתושב השטחים, יכול היה להתמיד בעבודתו כשומר בתחומי מדינת ישראל. על רקע זה, הסכום של 3,000 ש"ח ככושר השתכרות חודשי צפוי של המשיב לולא התאונה, סכום אשר שימש את בית המשפט כבסיס לחישוב הפסדיו של המשיב נראה מוגזם לאור גובה השכר המקובל בשטחי יהודה ושומרון.

לכך יש להוסיף, שגם חישוב אריתמטי לפי כושר השתכרות של 3,000 ש"ח לחודש והפסד חודשי בשיעור 20% למשך תקופת כושר העבודה של המשיב מביא לסכומי פיצויים - הן לגבי העבר והן לגבי העתיד - בשיעור ניכר פחות מאשר נפסקו על ידי בית המשפט.

בהתחשב בכל האמור לעיל, הנני סבור שפסיקת סכום כולל, בדרך אומדן, של 50,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעבר והפסד כושר השתכרות בעתיד, תהיה פסיקה הולמת, שלא יהיה בה לקפח את המשיב. יש, על כן, להפחית מסכום הפיצויים סכום של 180,000 ש"ח.

8.על אף כל טענות המערערים, לא היתי מתערב בסכום הכולל של הוצאות בסך 12,000 ש"ח שנפסק למשיב.

9.בא כוח המערערים קבל גם על כך שבהוצאות עבור חוות דעתו של פרופסור בנטל נאלצו המערערים לשאת. עוד קובל הוא, על כך שהם חוייבו במחצית הוצאות האישפוז של המשיב. לטענתו, היה מקום לחייב את המשיב בתשלומן של הוצאות אלה.

עיינתי בהנמקת בית המשפט המחוזי להחלטתו בנקודות אלה, כפי שהיא מוצאת את ביטוייה בפיסקה 18 של פסק דינו, והנמקה זו נראית לי. לפיכך, אין לקבל את טענות המערערים בנקודות אלה.

10.התוצאה היא, שיש לקבוע את הנזק הלא ממוני בהתאם לאמור בפיסקה 6 לעיל במקום הסכום שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. כן יש להפחית מסכום הפיצויים סכום של 180,000 ש"ח כאמור בפיסקה 7 לעיל.

מהסכום המתקבל יש לנכות את הסכומים הנזכרים בקטע האחרון של פיסקה 18 של פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

עם קבלת הערעור והפחתת סכום הפיצויים, יפחת בהתאם שכר טרחת עורך דין כפי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי. בנוסף, ישא המשיב בהוצאות המערערים בערעור זה בסך 5,000 ש"ח.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים. הנ ש י א

המשנה לנשיא ש' לוין :

אני מסכים. המשנה לנשיא

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.