ע"א 8308/20פלוני נ. ועד הבית ברחוב דב גרונר 234 ירושלים ו- 27 אח'

1.

המערער, יליד 2000, נפגע ביום 25.8.2012, כאשר זכוכית דלת הכניסה לבניין שבו התגורר בשכירות עם אמו התנפצה (להלן: האירוע או התאונה ). פציעתו של המערער בעקבות האירוע הייתה קשה, נגרם לו חתך עמוק וקרעים של העורק, הווריד והעצב, הוא נזקק למספר ניתוחים ואין חולק כי נותרו לו נכויות בתחומים הנוירולוגי והנפשי.

2.

המערער ואמו הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי, נגד ועד הבית ובעלי הדירות בבניין (אציין כי לנציגות הבית המשותף ולרוב בעלי הדירות בבניין לא היה ביטוח המכסה את האירוע הנטען, למעט המשיב 8, אשר יוצג בנפרד מבעלי הדירות האחרים).

3.

בית המשפט קמא דחה את תביעתו של המערער, לאחר שמצא כי כשל בהוכחת נסיבות התאונה כפי שנטענו על ידיו. בית המשפט סיכם את הדברים כלהלן (פסקאות 51 ו-72 לפסק הדין):

"יש לסכם את הדיון בשאלת נסיבות אירוע התאונה בקביעה, שלא עלה בידי התובעים לשכנע כי יש לקבל את גרסתם שהתאונה ארעה כאשר התובע נכנס לבניין באופן 'רגיל' ו'שיגרתי' והוא הרים את רגלו במטרה לעצור את דלת הכניסה לבניין שנסגרה עליו במהירות. הגם שלא ניתן לקבוע בוודאות מה היו הנסיבות המדויקות של אירוע התאונה, יותר מסתבר לקבוע כי התאונה אירעה כתוצאה מכך שהתובע בעט בדלת תוך כדי משחק או ביצוע פעלול עם הקורקינט. לנוכח דברי הוריו של התובע למרפאת 'משמר העם' אין לשלול את האפשרות שהתובע בעט בזכוכית תוך כדי ריב.

[...] התובעים לא הביאו ראיה או טיעון אשר בהסתמך עליהם ניתן לקבוע כי בעלי הדירות בבניין היו יכולים (מבחינה מעשית) וצריכים (מבחינה נורמטיבית) לצפות לכך שילדים דוגמת התובע ישחקו באזור הכניסה לבניין, ובמיוחד שילדים יבצעו באזור הכניסה לבניין פעלולים שכרוכים בהם סיכונים, וכי תוך כדי המשחק או הפעלול אחד הילדים יניף את רגלו מעלה, ישבור את הזכוכית וייפצע".

על כך נסב הערעור שלפנינו.

4.

לאחר שעיינו בחומר שהניחו הצדדים לפנינו ולאחר ששמענו את טיעוניהם, מצאנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

5.

למעלה מן הצורך נציין כי הערעור נסב על קביעות מובהקות שבמהימנות ובעובדה, וכידוע, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, אלא במקרים חריגים, ולא זה המקרה שלפנינו. יתרה מזאת. בית משפט קמא בא לקראתו של המערער ואף על פי שלא קיבל את גרסתו העובדתית, בחן מיוזמתו את התביעה על-פי תרחיש חלופי, שבמסגרתו אף היה נכון להניח הנחות המיטיבות עם המערער. על אף זאת, הגיע למסקנה כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי המשיבים עוולו כלפיו.

6.

אכן יש להצר על התאונה והנזק שנגרם למערער, ואין לנו אלא לסיים בדברי בית משפט קמא, שציין בסיפא לפסק דינו כי המערער " הוא אדם צעיר שחייו ועתידו לפניו. בית המשפט מאמין ומקווה מאד שישכיל לממש את הפוטנציאל הרב הטמון בו ולחיות חיים טובים להם הוא ראוי ".

7.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בשים לב להוצאות שנפסקו לחובת המערער בבית המשפט קמא, ובשים לב לנסיבותיו האישיות בעקבות האירוע, לא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו.