ע"א 8309/16מוחמד שלבי נ. עו"ד נפתלי נשר

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ח' שרעבי ) מיום 27.6.2017 בפש"ר 60580-01-13, במסגרתה התקבלה בקשת משיב 1 (להלן: הנאמן ) להורות על ביטול הענקה שביצע משיב 3 (להלן: החייב ) למבקש, מכוח סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ).

הרקע לבקשה וההליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי

1.

ביום 24.4.2013 ניתן צו כינוס על נכסי החייב וביום 8.11.2014 הוא הוכרז פושט רגל. מוקד המחלוקת בין הצדדים נוגע להסכם מכר אשר ערך החייב ביום 10.7.2008, על פיו העביר למבקש שהינו אחיו את מלוא זכויותיו במקרקעין הידועים כחלקה 24 בגוש 18534 בכפר מכר (להלן: המקרקעין ) ללא תמורה. הזכויות שהועברו מהוות 1/8 (12.5 אחוזים) מהמקרקעין. לטענת הנאמן, העברת הזכויות המתוארת הינה בגדר הענקה שדינה להתבטל מכוח סעיף 96(ב) לפקודה.

2.

במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי טענו המבקש והחייב כי מדובר בהענקה בתמורה ובתום לב ולפיכך יש לדחות את בקשת הנאמן לביטולה. לטענתם, בחודש יולי 2008 רצה החייב למכור את זכויותיו במקרקעין אך עקב עיקול שהוטל על חלקו, לא יצאה העסקה לפועל. או אז הוא ביקש מהמבקש, אשר גם לו זכויות במקרקעין האמורים, להעביר את זכויותיו שלו לקונה (להלן: יונס ), ובתמורה יעביר לו החייב את זכויותיו (המעוקלות) במקרקעין. לטענתם, באותה העת היה החייב בעל כושר פירעון לחובותיו, ואף היו בבעלותו נכסים נוספים. כמו כן, מרבית חובותיו נוצרו לאחר ההענקה האמורה. ואכן ביום 10.8.2008 נערך הסכם מכר למכירת 1/8 מהמקרקעין בין המבקש לבין יונס. יצוין כי בחקירתו בפני בית המשפט המחוזי אישר החייב את טענת הנאמן לפיה עובר לתאריך העסקה האמורה נפתחו נגדו 19 תיקי הוצאה לפועל, שסכומם הכולל עמד על סך של 1,765,307 ש"ח (בצירוף הפרשי ריבית והצמדה). עוד אישר כי הדיווח למיסוי מקרקעין על העסקה האמורה חושב כמכר ללא תמורה.

3.

לאחר שהגיע לכלל מסקנה כי בענייננו חל סעיף 96(ב) לפקודה, שכן פשיטת הרגל התרחשה לאחר שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, בחן בית המשפט המחוזי האם עומדות למבקש טענות כלשהן להצדקת ההענקה בהתאם לסעיפים 96(ב) ו- 96(ג) לפקודה. בפרט, נבחנה השאלה האם בזמן ההענקה היה החייב כשר פירעון לכל חובותיו, אף מבלי להיזקק לנכס המוענק או האם קיבל המבקש את ההענקה בתום לב ובתמורה בת ערך. נקבע כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי בעת ביצוע ההענקה היה החייב כשר פירעון לכל חובותיו. זאת, בין היתר משום שהחייב עצמו הודה בקיומם של חובות רבים בעת ביצוע ההענקה כאמור. בית המשפט המחוזי גם דחה את הטענה לפיה המבקש קיבל את ההענקה בתום לב ובתמורה בת ערך. הן המבקש והן החייב הודו כי חתמו על הסכם מכר ללא תמורה וציינו כי כך דיווחו על העסקה לרשויות מיסוי מקרקעין. בית המשפט גם לא השתכנע כי דובר היה בעסקת חליפין, זאת בין היתר בשל הימנעותם של המבקש והחייב להביא לעדות עדים מתבקשים בנסיבות העניין. נקבע כי מחדלים אלה פועלים לחובתם. נוכח הקשר המשפחתי שבין המבקש לבין החייב שוכנע בית המשפט כי מקבל ההענקה ידע, או לכל הפחות חזקה עליו כי ידע, על קשייו הכלכליים של החייב. עוד ציין כי די בכך שלא הוכח מתן תמורה, כדי לשלול את החריג שבסעיף 96(ד)(2) לפקודה. לפיכך קיבל בית המשפט את בקשת הנאמן לביטול ההענקה והורה על מחיקת זכויותיו של המבקש לפי ההענקה ועל רישום החייב כבעלים של 1/8 מהזכויות במקרקעין (להלן: ההחלטה ).

4.

ביום 7.12.2016 הגיש המבקש את ערעורו על ההחלטה. חרף האמור, על אף קיומו של ערעור תלוי ועומד, ביום 16.7.2017 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בקשתו נדחתה ביום 23.8.2017 והוחלט כי ככל שהמקרקעין יימכרו טרם שמיעת הערעור, יישמרו כספי תמורת המכר בקופת הכינוס עד למתן פסק דין בערעור. ביום 30.8.2017 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע ההחלטה לבית משפט זה.

טענות הצדדים

5.

ראשית טוען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה ניתנת כלל לביצוע. זאת מאחר שביום 11.6.2015 הועברו מחצית מזכויות המבקש במקרקעין (וביתר דיוק: 1/16 מהמקרקעין) לצד ג' – הגברת ועד ביאטרה (להלן: צד ג' ), אשר רכשה את המקרקעין בתום לב ובתמורה. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.6.2016 לא קיימת כלל התייחסות להעברה זו. לפיכך לטענתו, ההחלטה אף פוגעת בתקנת השוק במקרקעין ובאמינות המרשם לפי סעיפים 10 ו-125 לחוק המקרקעין, ה תשכ"ט-1969, בהתאמה .

6.

שנית טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הגדיר את עסקת החליפין שנעשתה בין החייב למבקש כהענקה. לטענתו, סמיכות הזמן בין שתי העסקאות שנעשו בינו לבין החייב מעידה על כך שמדובר בעסקת חליפין. עוד הוא מציין כי גרסתו נתמכת במסמכים רבים ולמרות שמדובר למעשה בתכנון מס, העסקה נעשתה בתום לב ובתמורה. לחילופין, גם אם אכן מדובר בהענקה, שגה בית המשפט כשקבע כי במועד ההענקה לא היה החייב כשר פירעון.

7.

באשר לעיכוב הביצוע טוען המבקש כי בהתאם לתוצאות הליך ההתמחרות שביצע הנאמן, גם ללא הנכס מושא הערעור, השיג הנאמן סכום המאפשר את פריעת החוב כולו ודי בעובדה זו כדי לעכב את ביצוע ההחלטה על למתן החלטה בערעור. המשך הליך ההתמחרות ואישור ההסכמים מושא ההתמחרות על ידי בית המשפט, משמעותם כפיית המכירה על המבקש כנגד רצונו.

8.

המבקש הוסיף כי אינו מסכים עם הטענה לפיה אם יתקבל הערעור ניתן יהיה לפצותו מכספי המכר שנמצאים בקופת הכינוס. מכירת הנכס תגרום לו עוול ונזק בלתי הפיך, שכן קבלת הערעור משמעותה החזרת הנכס למבקש כבעלים. לטענתו, סיכויו להצליח בערעור גבוהים מאחר שכאמור ההחלטה אינה ניתנת לביצוע. העובדה כי לא הוגשה כל בקשה לביטול ההענקה בגין הזכויות שהועברו לצד ג', יש בה כדי להביא לביטול ההחלטה, ולחלופין, יש להחריג את מחצית הזכויות שהוענקו לו, אשר הועברו לצד ג', מהבקשה לביטול ההענקה. עוד טוען המבקש כי אי-צירופה של צד ג' כצד להליך מהווה חוסר תום לב מצד הנאמן.

9.

באשר למאזן הנוחות טוען המבקש כי הנזק שייגרם אילו ימכרו זכויותיו עולה בהרבה על הנזק שייגרם, אם בכלל, בעקבות עיכוב הליכי המכירה. זאת משום שלפי תוצאת ההתמחרות, מימושם של נכסי החייב האחרים יביא לכיסוי כל תביעות החוב שאושרו ואין צורך במכירת הנכס מושא בקשה זו. עיכוב ההליך למשך מספר חודשים, עד לדיון בערעור, אינו עתיד לפגוע בזכויות הנושים ולא ייגרם להם כל נזק. עוד יש לציין כי בהתאם להחלטה, הכספים שייגבו יעוכבו ממילא עד למתן החלטה בערעור. מדובר בעיכוב מימוש מקרקעין, שקיבל המבקש בירושה מאביו ואשר היה בחזקת המשפחה במשך שנים רבות. מעבר לכך שמחצית הזכויות הועברו בתום לב ובתמורה לצד ג' שלא היה צד להליך, מכירת הנכס תוביל לסכסוך בתוך המשפחה. לפיכך המבקש עותר לעיכוב ביצוע ההחלטה ועיכוב הליך מימוש המקרקעין עד להחלטה בערעור.

10.

בתשובתו טען הנאמן תחילה כי כידוע, אין בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, כדי לעכב את ביצועו של פסק דין שעליו הוגשו. נטל השכנוע כי קיים נימוק המצדיק היעתרות לבקשה מוטל על המבקש את עיכוב הביצוע. לטענתו סיכויי הערעור נמוכים ולפיכך דין הבקשה להידחות על הסף. באשר לעצם ההענקה, וכפי שקבע בית המשפט, גם חקירה שערך הנאמן בדבר נכסיו של החייב העלתה כי העברת הזכויות במקרקעין נעשתה ללא תמורה. בית המשפט המחוזי קבע ובצדק כי גרסת המבקש לפיה עסקת המקרקעין לא דווחה כעסקת חליפין היות ומדובר בתכנון מס אינה מקובלת עליו, וממילא לא האמין לגרסתו לפיה הייתה כלל עסקת חליפין. לאחר שבחן בית המשפט המחוזי את הראיות שהומצאו לו על ידי הנאמן, ולאחר שאף אישר החייב בחקירתו הנגדית את האמור בתגובת הנאמן לעניין גובה חובותיו לנושיו עובר למועד ההענקה, קבע בית המשפט כי המשיב לא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי ענייננו בעסקת חליפין או כי בעת ביצוע ההענקה היה החייב כשר פירעון לכל חובותיו מבלי להיזקק לנכס מושא ההענקה. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית ולטענת הנאמן המקרה הנוכחי אינו נופל בגדר המקרים החריגים בהם קיימת הצדקה לסטייה מן הכלל.

11.

באשר לטענת המבקש לפיה די בכספים שיתקבלו ממכירת שאר נכסי החייב, כדי לסלק את חובותיו לנושיו, טוען הנאמן כי היקף תביעות החוב המאושרות (גם מבלי לקחת בחשבון את תביעת החוב שמצויה בהליך ערעור) בתוספת תשלום הוצאות ההליך ושכר טרחת בעלי התפקיד, מחייבים את מכירת זכויותיו של החייב במקרקעין מושא בקשה זו.

12.

כמו כן, אף אם מכר המבקש לצד ג' את מחצית מהזכויות שהוענקו לו על ידי החייב, אין בכך כדי לבטל את קביעותיו של בית המשפט לפיהן העברת הזכויות מהמבקש, ללא תמורה, הינה "הענקה" שדינה להתבטל. ככל שהזכויות אכן נרכשו על ידי צד ג' בתום לב ובתמורה, אזי קמה לנאמן עילה לחיובו של המבקש בכספים שהתקבלו עבור המכירה, וזאת מכוח "דיני העקיבה".

13.

באשר למאזן הנוחות נטען כי מדובר במקרקעין פנויים ולפיכך הנטייה היא שלא לעכב את מימושם. בענייננו קיים אף חיזוק לכך, שכן במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי ככל שהמקרקעין יימכרו טרם שמיעת הערעור, יישמרו כספי התמורה בקופת הכינוס. לפיכך, נזקו של המבקש, המגלם בתוכו נזק כספי, יהיה ניתן לפיצוי במידה ויזכה בערעורו.

14.

עוד טוען הנאמן כי בקשת המבקש לעיכוב ביצוע הוגשה בשיהוי ניכר – כשנה וחודשיים לאחר מתן ההחלטה, וגם בכך יש בכדי להביא לדחייתה.

15.

משיב 2 (להלן: הכונס הרשמי ) ציין בתגובתו כי על פי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין ) החל ממועד הגשת ערעור, לערכאת הערעור מסורה הסמכות הבלעדית להורות על עיכוב ביצועה של ההחלטה מושא הערעור. מאחר שהמבקש פנה לערכאה הדיונית בבקשה לעיכוב ביצוע, וזו הכריעה בבקשה, דרך ההשגה עליה תהא במסגרת בקשת רשות ערעור בלבד. אף מבלי להיכנס לגופן של טענות המבקש, די בנימוק זה על מנת לדחות את בקשתו לעיכוב ביצוע.

16.

גם לגופם של דברים טוען הכונס הרשמי כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן קביעת בית המשפט המחוזי מבוססת על קביעות שבעובדה שבהן אין נוהגת ערכאת הערעור להתערב, וכי גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, שכן הנחת המוצא היא שבמימוש נכסי מקרקעין המשמשים למטרות מסחר או השקעה לא נגרם נזק בלתי הפיך החורג מאינטרס כלכלי ולפיכך ככלל לא קיימת הצדקה לעכב את מימושם. לעניין טענת המבקש כי די במימוש יתר נכסיו של החייב לצורך כיסוי מלוא חובותיו, נטען כי לא ניתן לדעת בשלב זה האם יהיה די בכספים שיתקבלו על מנת לכסות את כל הוצאות ההליך. בנוסף, טענת המבקש בדבר מכירת מחצית מהזכויות לצד ג' הועלתה רק במסגרת ערכאת הערעור ואף לא הוכחה כראוי. אף אם תתקבל טענתו בעניין זה רשאי יהיה הנאמן להיפרע מהמבקש מכוח "זכות העקיבה" ואף לפעול לביטול ההענקה כלפי צד ג' ככל שיוכח כי נעשתה שלא בתום לב ובתמורה.

דיון והכרעה

17.

תקנה 467 לתקנות סדר הדין קובעת באופן ברור את חלוקת הסמכויות בין הערכאה הדיונית לבין ערכאת הערעור בכל הנוגע לבקשות עיכוב ביצוע וסעד זמני. וכך קובעת התקנה:

(א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער במועד הגשת הבקשה לסעד זמני או לעיכוב ביצוע; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו.

על פי פשוטו של מקרא, בטרם הגשת ערעור על החלטה, יכול בעל דין לפנות לערכאה הדיונית בבקשה לעיכוב ביצוע. לאחר שהוגש ערעור או לאחר שהוגשה בקשת רשות ערעור, יש להפנות בקשות לעיכוב ביצוע ל ערכאת הערעור , אשר גורל המשפט מסור כעת לשיקול דעתה, והיא תהא זו אשר בפניה תתבררנה בקשות הביניים המוגשות בתיק.

היא שתבחן את מכלול השיקולים הצריכים לעניין ובכלל זה את סיכויי הערעור ואת נחיצותו של סעד הביניים המבוקש במובן זה שללא קבלתו מתייתר למעשה הדיון בערעור (וראו: ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נור מסארוה (17.6.2015) (להלן: עניין הראל ); ע"א 1103/04 רוזנצוויג נ' מפרק גדרם שמנים בע"מ (בפירוק ובכינוס נכסים ) , פ"ד נט(3) 125, 130 (2004)). משפעל בעל דין באופן המנוגד לתקנות והגיש את בקשתו לעיכוב ביצוע אל הערכאה הדיונית, על אף הליך ערעורי התלוי ועומד, אין לקיים לאחר מכן בירור נוסף בפני ערכאת הערעור בעניין עיכוב הביצוע ובכך לאפשר למעשה את קיומו של 'מקצה שיפורים' לאחר דחיית הבקשה על ידי הערכאה הדיונית. לפיכך, כאשר בחר בעל דין לפנות אל הערכאה הדיונית בבקשת עיכוב ביצוע לתקופת הערעור, הרי שהשגותיו על החלטה זו לא תישמענה אלא במסגרת של בקשת רשות ערעור ( עניין הראל )).

18.

על כן, בענייננו, משפנה המבקש לערכאה הדיונית לשם עיכוב ביצוע ההחלטה האמורה עד לקבלת החלטה בערעור, אין באפשרותו להשיג על קביעת בית המשפט המחוזי אלא במסגרת בקשת רשות ערעור. די באמור על מנת להביא למחיקתה על הסף של בקשה זו.

19.

למעלה מן הצורך, גם לגופם של דברים לא מצאתי כי ראוי שבית משפט זה יתערב בהליך בעת הזאת. כידוע, תקנה 466 לתקנות סדר הדין קובעת כי ככלל הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה מושא הערעור. על מנת לסטות מכלל זה, על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. דהיינו, אם תידחה בקשתו לעיכוב ביצוע, עלול להיגרם נזק בלתי הפיך מבלי שתהא אפשרות להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ע"א 46/12 ניסים אסייג ייעוץ וניהול בע"מ נ' אדרת (5.3.2012); ע"א 4387/16 מועצה מקומית חורה נ' רשת עמל 1 בע"מ (8.6.2016); ע"א 1755/12 בר שפירא נ' עו"ד ישראל בודה (נאמן) (29.3.2012)). בין שני תנאים אלה מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות" לפיו ככל שישתכנע בית המשפט כי סיכויי הערעור להתקבל טובים יותר, כך יקל הוא בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 4880/15 מזרחי נ' בש (11.8.2015)).

20.

על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין – נראה כי סיכויו של המבקש לזכות בהליך אינם גבוהים. חלקן הגדול של טענותיו מופנות כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית ובפרט כנגד הקביעה כי לא הוכחה התקיימותה של עסקת חליפין. כידוע, רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה ובקביעות מהימנות שנעשו על ידי הערכאה הדיונית, שלה היתרון בהתרשמות בלתי אמצעית מן העדים והראיות שהובאו בפניה (ראו למשל: ע"א 10311/08 כבהא נ' מרכז רפואי הלל יפה (1.8.2011); ע"א 8739/10 נעמן נ' ישראלי (12.7.2011); ע"א 2080/12 עו"ד משה גל-אור (גלר) נ' גיבור ספורט אחזקות בע"מ (13.2.2013)).

21.

זאת ועוד. המשוכה שעל המבקש לעבור היא אף כבדה למדיי. בענייננו, החייב נעשה פושט רגל כחמש שנים לאחר שנעשתה ההענקה האמורה.

22.

סעיף 96(ב) לפקודה מורה כך:

העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה.

היינו, בניגוד לסעיף 96(א) לפקודה הקובע באופן קטגורי כי אם העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, לפי סעיף 96(ב) לפקודה – אם אדם נעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים אך טרם עברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה רק אם בזמן ההענקה לא היה פושט הרגל כשר פירעון מבלי להתחשב בנכס המוענק. ברם, במקרה מעין זה נטל ההוכחה להוכיח כי החייב - המעניק היה אכן כשר פירעון בעת ההענקה מוטל על המבקש - מקבל ההענקה (ע"א 5709/99 לוין נ' שילר , פ"ד נה(4) 925, 950 (2001) (להלן: עניין שילר ); ע"א 4619/15 עו"ד יניב אינסל – נאמן על נכסי החייב שמואל ינקוביץ נ' שמואל ינקוביץ , פסקה 13 (14.8.2017)). כך גם לגבי החריג עליו מבקש המבקש להיבנות, שעניינו הענקה לקונה בתום לב ובתמורה המוזכר בסעיף 96(ג) לפקודה – הקובע בין היתר, כי הענקה לטובת קונה בתום לב ובתמורה בת ערך מוחרגת מהסעיף – הרי

שנקבע כי במצב שבו ידע מקבל ההענקה שהמעניק נתון בקשיים כלכליים ויכול היה להסיק את הפגיעה הפוטנציאלית בנושים – הוא אינו תם לב (ראו למשל: ע"א 8147/13 גרנות ונצ'ורס בע"מ נ' גיצלטר (8.11.2015)). על אף שהנטל להוכיח כי מקבל ההענקה אינו עומד בחריגים הקבועים בסעיף 96(ג) לפקודה מוטל על הנאמן, נקבע כי מדובר בנטל קל, ונדרש ממנו מעט על מנת לצאת ידי חובת הראיה המוטלת עליו. ואם עלה בידו של הנאמן לעמוד בנטל ראשוני זה, עובר הנטל למקבל ההענקה להוכיח כי הוא עומד בגדרי אחד מן החריגים (ע"א 5578/93 נדב נ' סרגובי , פ"ד מט(2) 459, 477 (1995); עניין שילר , בעמ' 950; ע"א 2887/13 נאור נ' חברת אל-יה נר השקעות בע"מ , פסקה 21 (16.8.2015)).

23.

בענייננו אפוא, על פני הדברים, נטל הראיה המוטל על המבקש הינו משמעותי ביותר ועל פי קביעת בית המשפט המחוזי, המבקש לא עמד בנטל זה. הינה כי כן, גם החייב וגם המבקש הודו כי דיווחו על העסקה לרשויות המס כעסקת מכר ללא תמורה. המבקש גם לא עמד בנטל להוכיח כשרות פירעון של החייב בעת ההענקה, שעה שהחייב הודה הלכה למעשה במסגרת חקירתו הנגדית בפני בית המשפט המחוזי כי עובר למועד ביצוע ההענקה נפתחו נגדו 19 תיקי הוצאה לפועל שסכומם עמד על סך של למעלה מ-1,000,000 ש"ח. אף לגרסת המבקש העסקה בוצעה בשל עיקול שהיה מוטל על המקרקעין (היינו, היה בידיעתו מצבו הכלכלי של החייב). מכאן שלא זו בלבד שלכאורה לא הוכח שהחייב היה כשר פירעון מבלי להתחשב במקרקעין, אלא כי גם לא התבסס כלל החריג שעניינו ביצוע עסקת מכר בתום לב ובתמורה.

24.

כמו כן, גם אם כפי שטוען המבקש מחצית מן הזכויות שהוענקו לו במקרקעין הועברו לצד ג', אין בכך כדי לבטל או להשפיע על הכרעת בית המשפט המחוזי. זאת מפני שסמכות הנאמן לבטל הענקה משתרעת גם במקום שאין אפשרות להשיב לנכסי החייב את הנכס המקורי שהועבר אלא את שוויו בלבד (עניין שילר , בעמ' 947). לפיכך, אילו אכן הועברו מחצית מן הזכויות האמורות לצד ג', על המבקש להשיב תחתיהן את התמורה הכספית שקיבל עבורן.

25.

גם באשר למאזן הנוחות לא שוכנעתי כי הוא נוטה לטובת המבקש. ראשית, אין להתעלם מכך שהבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בשיהוי ניכר. המבקש לא סיפק כל הסבר לשיהוי זה ולכאורה די בכך כדי לקבוע שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו. בנוסף לאמור, טענת המבקש לפיה מכירת הנכס תוביל לסכסוך בתוך המשפחה ולנזק בלתי הפיך אינה מגובה בתשתית עובדתית מספקת המבססת את טענותיו, ואף ההיפך הוא הנכון. אם אכן מכר המבקש מחצית מזכויותיו במקרקעין כפי שטען הוא עצמו, יש בכך כדי להעיד על כך שמכירת המקרקעין לא תגרום לו לנזק. גם התקשיתי לרדת לסוף דעתו של המבקש בעניין זה. כיצד מצד אחד הוא טוען לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממכירת המקרקעין, כאשר מצד שני מכר במו ידיו את מחצית המקרקעין ואף טוען שבשל כך לא ניתן לבטל את ההענקה. בנוסף, ענייננו במקרקעין פנויים וכפי שכבר נקבע, קיים הבדל מהותי בין קרקע המשמשת למגורים לבין קרקע למטרות מסחר והשקעה כספית. במקרה שכזה מכירת המקרקעין אינה בלתי הפיכה, ומגלמת בתוכה רק נזק כספי הניתן לפיצוי. בנסיבות אלה הנטייה היא שלא להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה (ע"א 8263/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור נ' ארז (4.1.2017); ע"א 8632/06 בן יעקב נ' מימון (7.1.2007); יעקב שקד פינוי מקרקעין – הליכים והלכות 524 (2017)). מעבר לכך, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי, במידה ויימכרו המקרקעין טרם שמיעת הערעור, יישמרו כספי התמורה בקופת הכינוס עד למתן פסק דין בערעור. כך, במידה ויזכה המבקש בערעורו יפוצה במהרה על מלוא הנזק הכספי שנגרם לו. גם לא מצאתי כי למבקש אינטרס החורג מאינטרס כלכלי שניתן לפיצוי כספי ולפיכך אין מקום לבכר את טובתו על פני אינטרס נושי החייב.

לאור האמור, דין הבקשה להידחות. המבקש יישא בהוצאות משיבים 1 ו-2 בסך של 5,000 ש"ח לכל אחד מהם.