פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8314/99
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת ע' ארבל
המערער:
רוני אלמוג
נ ג ד
המשיבה:
הדר חברה לביטוח בע"מ
ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.10.99
בת.א. 228/92 שניתן על-ידי כבוד השופט ש' ברלינר
תאריך הישיבה:
ה' בכסלו התשס"ה
(18.11.04)
בשם המערער:
עו"ד אהוד שלוש
בשם המשיבה:
עו"ד חמדה שפיר
פסק-דין
השופט א' ריבלין:
המערער נפגע בתאונת-דרכים ביום 18.6.91. פגיעותיו לא הצריכו אשפוז, אך בסופו של דבר הוא סבל מ"כתף קפואה", לטענתו בעקבות התאונה, והוא נפסל מלנהוג ברכב ציבורי.
התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת-עבודה, למערער נקבעה נכות זמנית שנסתיימה בתום 15.5 חודשים מיום התאונה, ונכות צמיתה בשיעור 15% בשל ההגבלה בתנועות הכתף. המערער לא חזר לעיסוקו כנהג אוטובוס; במשך תקופה ארוכה לא עבד כלל, ולאחר מכן החל לעבוד בתפקיד משרדי במקום עבודתו הקודם.
בבית-המשפט קמא נתגלעה מחלוקת בשאלה, אם נכותו של המערער, כפי שנקבע על-ידי המוסד לביטוח לאומי, וגם על-ידי מומחה מטעם בית-המשפט, נובעת מן התאונה נשוא הערעור. בית-המשפט המחוזי מצא, כי פגיעותיו של המערער בתאונה היו קלות ולא היה בהן כדי להצדיק הימנעות מכל עבודה לאורך זמן. בית-המשפט הביא בחשבון פסיקתו גם את העובדה שהמערער נמנע מלקיים אחר הוראות הרופא ולא ביצע את תרגילי הפיזיוטרפיה שנקבעו לו. לו היה מקיים אחר הוראות הרופאים, כך קבע בית-המשפט המחוזי, הרי שנכותו הייתה מגעת לכדי 10% לצמיתות, לכל היותר. לכל אלה נתווספה התרשמותו של בית-המשפט בדבר חוסר מהימנותו של המערער, ואת כל אלה הביא בחשבון הפיצויים.
המערער מלין כנגד מיעוט הפיצויים. הוא סבור כי קביעותיו של בית-משפט קמא מנוגדות לחומר הראיות שהיו בפניו, לרבות דברי המומחה שמונה מטעם בית-המשפט, ומציין כי בית-המשפט המעיט בפיצוי אפילו מתחת למה שהוצע מטעם חברת הביטוח, שהרי זו האחרונה הציעה להניח כי תקופת אי-הכושר לעבודה ארוכה יותר מזו שנקבעה ולהניח קיומה של נכות צמיתה בשיעור של 15%. המשיבה סבורה שאין בכך כלום, ומכל מקום אין בכך די, שכן גם על-פי החישוב שהיא הציעה לבית-המשפט, לא ניתן להגיע, בסיכום כולל, לפיצוי גבוה יותר.
בחנו את פסיקת שיעור הפיצויים ומצאנו כי ראוי להגדיל, במקרה זה, את הסכום הכולל של הפיצוי, בהתחשב, בין השאר, בעובדה שהמערער החזיר למעבידו מקצת מתגמולי המוסד לביטוח לאומי. החזר זה בחלקו, צריך היה בנסיבות הענין להיות מובא בחשבון הפיצוי. כן הבאנו בחשבון את העובדה שראוי היה להניח, במקרה זה, תקופת אי-כושר ארוכה יותר.
אשר-על-כן, מתקבל הערעור. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי יתוקן, באופן שיתווסף לסכום הפיצוי סך של 100,000 ש"ח נכון ליום פסק-הדין, וכר טרחת עורך-דין בבית-המשפט המחוזי יחושב בהתאם.
המשיבה תישא באגרת המשפט של המערער בערעור זה ובנוסף לכך בשכר טירחת עורך-דינו בסכום של 10,000 ש"ח.
ניתן היום, ד' בכסלו התשס"ה
(18.11.04).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט ת