ע"א 833/05 מזל מחבר נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירולשים

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המחוזי בירושלים (השופטת מ' מזרחי ) מיום 7.12.04 אשר הורה למבקשים, במסגרת הליך לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה ), למסור את החזקה במקרקעין המוחזקים על ידם והנמצאים במתחם שלגביו פורסמה הודעת הפקעה מטעם המשיבה.

ואלו העובדות העומדות ברקע הבקשה: ביום 20.12.01 פרסמה המשיבה הודעת הפקעה לפי סעיפים 5-7 לפקודה (להלן: ההפקעה ). בהודעה נקבע, בין השאר, כי הקרקע דרושה לצרכי ציבור בהתאם לתכנית בנין עיר 1138, אשר אושרה ופורסמה בשנת 1977. מטרת ההפקעה האמורה הינה יצירת תוואי אוטובוסים מהיר ברחוב שמואל הנביא בירושלים, שיהפוך בשלב מאוחר יותר לתוואי לרכבת הקלה.

בעניינה של ההפקעה התנהלו שלושה הליכים מקבילים. האחד, הוא ההליך נשוא הבקשה שלפנינו; השני, הוא הליך נוסף למסירת חזקה לפי סעיף 8 לפקודה (להלן: ההליך השני

למסירת החזקה ); והשלישי, הוא הליך של עתירה מינהלית שהגישו כמה מבעלי הזכויות במקרקעין הנמצאים במתחם שלגביו פורסמה הודעת ההפקעה (להלן: ההליך המינהלי ).

בהליך נשוא הבקשה שבפנינו התנגדו המבקשים למסור את החזקה במקרקעין המוחזקים על ידם בטענה כי נפלו פגמים בהליך ההפקעה. בית המשפט המחוזי בחן את הנימוקים השונים שהעלו המבקשים לתמיכה בטענותיהם ודחה את כולם. חלק מהנימוקים נדחו נוכח חוסר התאמתם להליך לפי סעיף 8 לפקודה בו תקיפת ההפקעה היא עקיפה, ונימוקים אחרים נדחו משום שלא היה בהם כדי להצביע על פגמים מהותיים בהליך ההפקעה. עוד ציין בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי הנימוקים שהעלו המבקשים כבר נדונו ונדחו הן בהליך השני למסירת החזקה והן בהליך המינהלי. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה. לאחר שבקשתם של המבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, פנו המבקשים לבית משפט זה בבקשה שבפניי.

בבקשתם טוענים המבקשים מספר טענות מרכזיות. ראשית, טוענים הם כי ערעורם יסוכל אם יהרסו הנכסים הנמצאים במתחם נשוא ההפקעה, המשמשים להם כמקור פרנסה. שנית, טוענים המבקשים כי סיכויי ההצלחה בערעור גבוהים. שלישית, טוענים המבקשים כי המשיבה כבר נתנה הסכמתה לעיכוב ביצוע פינויו של נכס אחר במתחם נשוא הערעור, במסגרת ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהליך השני למסירת החזקה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אכן, כאשר ביצוע פסק הדין לאלתר ימנע, או יקשה מאוד, על השבת המצב לקדמותו מן הראוי לשקול, בנסיבות המתאימות, להורות על עיכוב ביצוע. ואכן, כאשר מאשר פסק דין הליכי הפקעה, מן הראוי, במקרים המתאימים, לעכב את הביצוע על מנת למנוע את הריסת הנכסים שהזכויות בהם הופקעו. ואולם, המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים בהם ראוי לעכב את הליך ההפקעה, בהתחשב בכך שמאזן הנוחות נוטה בבירור לכיוונה של המשיבה. מתגובתה של המשיבה עולה כי עיכוב ביצועו של פסק הדין גורם לציבור נזקים כבדים ביותר, המתבטאים בפקקי תנועה ובעיות חניה, זיהום אוויר, מפגעי רעש, הפרעה וסיכון להולכי רגל, פגיעה בעסקים הסמוכים וכן נזק כספי למשק בשל אובדן שעות עבודה. כן עולה מתגובת המשיבה כי בכל חודש בו מעוכב ביצוע פסק הדין נגרם לה נזק כספי בסך של 7 מיליון ש"ח בגין הפרת ההסכם עם הזכיין של הרכבת הקלה ונזק כספי נוסף בסך של 30,000 ש"ח בגין הארכת משך העבודות. באשר לסיכויי הערעור, הרי שבמקרה דנן נראה, לכאורה, כי סיכויי הערעור אינם מצדיקים מתן עיכוב ביצוע, נוכח העובדה שטענותיהם של המבקשים נדונו ונדחו בשלושה הליכים שונים. עוד יצוין כי מתגובת המשיבה עולה שהמשיבה נאלצה להסכים לעכב את ביצוע פינויו של נכס אחר במתחם נשוא הערעור במסגרת ההליך השני למסירת החזקה לנוכח התמשכות ההליכים בענייניהם של המבקשים, וכי הסכמה זו הותנתה בכך שאותו נכס יפונה כאשר יפונו נכסיהם של המבקשים.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.