ע"א 834/02 סקר אחמד נ. מדינת ישראל

1.לבית משפט השלום בעכו (כב' השופט עמית) הוגשה בקשה להחזרת חפץ תפוס - משאית שבבעלותו של המבקש, שנתפסה על ידי המשטרה ביום 11.11.01. במועד זה נעצר המבקש על ידי שוטרי תחנת כרמיאל, בעת שנהג במשאית והוביל בה אבן גלם ממחצבה בלתי חוקית בהר פלך. בהודעותיו במשטרה, כך עולה מהחלטת בית משפט השלום, טען המבקש כי הוא ביצע הובלה של אבן מאתר הכרייה לסחנין, לבקשתה של חברה מסויימת, בלי שהיה מודע לכך שהיה מדובר בכרייה בלתי חוקית. כך עשה גם ימים אחדים קודם לכן. בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה לחובת המבקש. בהחלטתו הסתמך על פסקי הדין ברע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל , פ"ד נג(3) 312 (להלן - פרשת גאלי ), ובבש"פ 6271/01 מובילי עטייה בע"מ נ' מ"י (לא פורסם) (להלן - פרשת מובילי

עטייה ). בית המשפט החליט לשחרר את המשאית בתנאים מגבילים שקבע, ובהם הפקדה של 30,000 ש"ח. בהחלטתה הוזכר שהמבקש הורשע בשנים 1990 ו1991- בעבירות של כרייה בלתי חוקית של חול. ואולם, על המבקש לא חלה "חזקת מועדות" הקבועה בסעיף 111ו(א)(1) לפקודת המכרות [נוסח חדש], וזאת בשל כך שהוא לא הורשע משך חמש השנים שקדמו לתפיסה.

2.על החלטתו של בית משפט השלום הגישה המדינה ערר לבית המשפט המחוזי. הערר נדון בפני כב' השופט ש' ברלינר. השופט ברלינר הפך את הקערה על פיה והורה על תפיסת המשאית עד תום ההליכים בערכאה הראשונה, בלא שחרור, בכפוף לכך שהענין יוכל להישקל מחדש בערכאה הראשונה, אם המשפט לא יבוא לסיומו תוך שישה חודשים ממועד הגשת כתב האישום.

3.לפני בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי, כאמור בסעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט1969- (להלן - פקודת סדר הדין הפלילי). בדיון בערר הסכימה באת-כוח המדינה, עו"ד רחל מטר, כי אכן לא חלה בענייננו חזקת המועדות הקבועה בפקודת המכרות, משום שהרשעותיו של המבקש ישנות הן, ואין הן בחמש השנים שקדמו לתפיסה (לענין "חזקת המועדות" ראו פרשת מובילי עטייה ). עם זאת, עו"ד מטר תמכה בהחלטה המורה להשאיר את המשאית בחזקת המשטרה עד תום ההליכים, מכוח שיקול הדעת הכללי המסור לבית המשפט בענין החזקת התפוס.

4.המקרה הוא, כאמור, מקרה גבולי. ואולם, בסופו של יום נראית לי דעת בית המשפט המחוזי מדעת בית משפט השלום. על העקרונות החלים בכגון דא עמדתי בהרחבה בהחלטתי בפרשת מובילי עטייה , ואין צורך לחזור. גם כאשר לא חלה החזקה האמורה בסעיף 111ו(א) לפקודת המכרות, אשר בהתקיימה "לא יורה בית המשפט על החזרת הרכב... אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו", מסור לבית המשפט שיקול דעת מכוח הדין הכללי, בשאלה אם להחזיר את החפץ התפוס ואם לאו. כך בפרשת

גאלי , שקדמה לתיקון לפקודת המכרות, הורה בית משפט זה שלא להחזיר את "השופל הנגח", מכוח סמכותו לפי פקודת סדר הדין הפלילי. בענייננו, אמנם לא הורשע המבקש בחמש השנים שקדמו לתפיסה, אולם, מפיו-הוא יודעים אנו שכמעשה בגינו נעצר, עשה הוא גם כמה ימים קודם למעצרו. הרשעה בתקופת חמש השנים אמנם אין בפנינו, אך יש בפנינו הודייה לכאורה בענין מעשה דומה. בנוסף על כל אלה, יש למבקש כאמור, שתי הרשעות קודמות מן השנים 1990 ו1991-. צירוף הנסיבות הללו מלמד, לכאורה, כי המבקש הוא אדם המועד לכרות חול באופן בלתי חוקי. נוכח מועדותו לכאורה של המבקש שלפני, נסוגה בענייננו זכות הקנין של הפרט מפני זכות הציבור להגן על קניינו-הוא.

5.התנאי שנקבע על ידי כב' השופט ברלינר ולפיו אם תוך שישה חודשים ממועד הגשת כתב האישום לא יסתיים המשפט, ניתן יהיה לשקול מחדש את החזקת המשאית - בעינו עומד.

6. הבקשה נדחית.