ע"א 8345/00 דניאל סוסנוביק נ. פטר גד נשיץ, עו"ד

זוהי בקשה מצד המשיבים 1 ו2-, לדחיית הערעור על הסף, מהטעם שפסק הדין נושא הערעור אינו מכוון נגדם.

השתלשלות העניינים אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת; המערער הגיש את תביעתו בגדרו של ת"א (ירו') 595/93. עיון בתביעה לימד כי המערער כרך בתביעה "מספר עילות ומספר בעלי דין שספק אם יש משותף משמעותי ביניהם, למעט העובדה שהתובע תובע את כולם". על כן נצטווה המערער לפרט, לסווג ולמיין את העילות. בתשובתו הוא קבע כי שמדובר "בשלוש פרשיות נפרדות, שכל פרשיה מיוחסת לאחד או לקבוצת נתבעים".

בעקבות תשובה זו פוצל הדיון, וכל פרשיה נדונה בנפרד. תחילה נדונו הפרשות הנוגעות לנתבעים 1 עד 4. בפסק דין שניתן ביום 7.3.99 (על ידי כב' הנשיא זיילר) נדחתה התביעה נגד נתבעים אלה ("פסק דין חלקי").

המערער הגיש ערעור על פסק הדין החלקי. הערעור נמחק בשל איחור בהגשתו. המערער ערער על החלטת המחיקה, וערעור זה נדחה בהחלטת כב' השופט אור מיום 17.10.99. המערער לא אמר נואש וניסה לתקוף את ההחלטה בדרך של עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. עתירתו נדחתה. ביום 12.7.00 נקבע כי "אין עתירה כנגד שופט בית משפט זה בתפקידו השיפוטי".

בכך לא באה הפרשה לסיומה.

ביום 25.9.00 ניתן פסק דין נוסף בבית המשפט המחוזי ("פסק הדין המשלים"). בגדרו של פסק דין זה, נדחתה התביעה נגד יתרת הנתבעים, הם הנתבעים 5 ו6- (הנתבעת 7 הייתה נתבעת פורמלית).

על פסק הדין הגיש המערער ערעור. ערעור הכורך את כל הנתבעים המקוריים, לרבות אלה שהתביעה נגדם נדחתה כבר בפסק הדין מיום 7.3.99.

המשיבים 1 ו2- טוענים כי דין הערעור נגדם להידחות. לשיטתם, עם מתן פסק הדין החלקי הם יצאו מן התמונה, ולא ניתן לשוב ולגרור אותם למהלכים הערעוריים של המערער, בשל פסק הדין המשלים.

המערער טוען כי גם לאחר מתן פסק הדין החלקי לא יצאו המשיבים מן תמונה. לשיטתו, על פי ההסדר הדיוני, חלוקת התובענה לפרשיות שונות נעשתה "מבלי לגרוע בזכות צד הקשור לפרשיות אחרות להיות נוכח גם בפרשיות שאינן משויכות לו". על כן, גם אם נעשתה הפרדה תוכנית, נותרו כל המשיבים בעלי דין לכל אורך הדיון. המערער מוסיף וטוען כי עילות ערעורו, ככל שהן מופנות כלפי המשיבים 1 ו2-, אינן מבוססות על ממצאי פסק הדין החלקי אלא על ממצאי פסק הדין המשלים.

לכאורה, יש ממש בטענות המשיבים. בפתח פסק הדין המשלים, נושא ערעור זה, קובע כב' הנשיא זיילר:

ביום 18.3.99 [7.3.99] ניתן בהליך זה פסק דין חלקי שהתייחס לתביעה שהוגשה על ידי התובע נגד ארבעת הנתבעים הראשונים. ההליך פוצל בשעתו כך שעניינם של ארבעת הנתבעים הראשונים נדון תחילה, והוא הוכרע בפסק הדין בו נדחתה התביעה נגדם...

"יתרת המשפט" כוללת את התביעות נגד הנתבעים 5 ו6-.

מכאן, שלפי פסק הדין המשלים עצמו, הסתיים הדיון בענייני המשיבים 1 ו2- עם מתן פסק הדין החלקי. ההסכמה הדיונית, לפיה הנתבעים השונים יוכלו להיות נוכחים בזכות בבית המשפט, לכל אורך הבירור אינה יכולה לשנות מדברים אלה. עם דחיית התביעה נגד הנתבעים, שומה היה על המערער להגיש ערעור. המערער עשה כן. משנדחה ערעורו או נמחק, אין הוא יכול לשוב ולהעלות את טענותיו כלפי המשיבים, אגב תקיפת פסק דין המתייחס לאחריות הנתבעים האחרים.

אלא שהמערער טוען כי ההחלטה המוקדמת של בית המשפט עניינה בהפרדת עניינית בין הפרשיות השונות, ולא "בחלוקה פרסונלית" בין הנתבעים השונים. על כן, הוא טוען, כי יש בידיו להעלות כלפי הנתבעים השונים טענות שונות הנוגעות לעניינים שנדונו בפסק הדין המשלים.

טענה זו אין לה על מה לסמוך. בראש פסק הדין החלקי קבע בית המשפט כי מדובר בפרשיות שונות, אשר ספק אם יש להן מן המשותף. על יסוד זה, קבע בית המשפט כי פסק הדין החלקי מתייחס למכלול אחריותם של נתבעים 1 עד 4. הניסיון לטעון כי פסק דין זה מחלק את השאלות שבפני בית המשפט מן הבחינה העניינית ולא מן הבחינה הפרסונלית, עומד בניגוד לפסק הדין עצמו, פסק דין ששעת הערעור עליו חלפה זה מכבר.

זאת ועוד, מסקנה זו מתחייבת גם מפסק הדין המשלים. גם בפסק דין זה נמשכת החלוקה "הפרסונלית" דווקא, אם לשאול אל לשונו של המערער, ונקבע כי יתרת המשפט מתייחסת לתביעות נגד הנתבעים 5 ו6-.

נכון, המערער יכול לנסות לתקוף קביעה זו בפסק הדין, ואגב כך לנסות ולמשוך את המשיבים 1 ו2- לקלחת ההתדיינות. אך המערער לא עשה כך בכתב הערעור, ורק ניסה להציג את עמדתו שלו בכל הנוגע לדרכי הדיון, בלא לתקוף את עצם הקביעה של בית משפט קמא בכל הנוגע לדרכי הדיון, ובלא להתמודד עמן. יתר על כן, ספק אם היה ניסיון כזה יכול להועיל למערער, נוכח העובדה שהממצא הנוגע לדרכי הדיון ולפיצולו נקבע כבר בפסק הדין החלקי, אשר שעת התקפתו הוחמצה זה מכבר.

מכאן, שהיה מקום להורות על דחיית הערעור על הסף נגד המשיבים 1 ו2- מהטעם שהערעור הוגש ביחס אליהם בחלוף הזמן ולאחר שהערעור שהוגש בשעתו נמחק. ואולם, בפועל נראה לי כי הסמכות בעניין זה, נתונה לבית המשפט עצמו ולא לרשם, שכן מדובר בדחייה או מחיקה המבוססת על פרשנות פסק הדין לעיצומו.

בנסיבות אלה, תועבר הבקשה לדיון בפני ההרכב.

התיק יקבע לישיבה מוקדמת בפני, בנוכחות המערער.