ע"א 8352/98 אסלנוב הנרי נ. מדינת ישראל

בפני בקשה לפטור מאגרה והפקדת ערבון בגין ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה על הסף את תובענתו של המבקש למתן סעד הצהרתי לפיו ההליכים שקיים ראש ההוצאה לפועל בבירור טענת "פרעתי" הם פסולים ופגומים, וכי החלטותיו בטלות.

להלן עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

המבקש פתח בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק דין שניתן על ידי בית הדין לעבודה, ואשר חייב את מעבידתו לשעבר, בטחון אזרחי בע"מ (להלן: "החייבת"), לשלם לו פיצויים. על החלטות ראש ההוצאה לפועל, אשר ניתנו במסגרת הליכים אלו, וביניהם החלטתו לקבל טענת "פרעתי" שהועלתה על ידי החייבת, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. ערעור זה נדחה, ובקשת רשות הערעור שהגיש לבית משפט זה נדחתה אף היא. לאחר חלוף מספר שנים, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תובענה למתן פסק דין הצהרתי כי ההליכים בהם נקט ראש ההוצאה לפועל הינם פגומים ועל כן יש לבטלם, וכן ביקש לקבוע הלכה בשאלה האם ניתן לקבל טענת "פרעתי" במקרה של פרעון חלקי בלבד של סכום החיוב. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את התובענה על הסף מן הטעם שהמבקש מיצה את כל ההליכים העומדים לרשותו לשם תקיפת החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל, ועל כן לא יוכל להצליח בתובענתו. מכאן הערעור לבית משפט זה.

בבקשתו לפטור מאגרה וערבון טוען המבקש, כי בשל מצבו הכלכלי אין ביכולתו לשלם את האגרה ולהפקיד את הערבון. הוא ואשתו מתקיימים מקצבת הזקנה המשתלמת להם על ידי המוסד לביטוח לאומי, אין ברשותם נכסים כלשהם, והם מתגוררים בשכירות. לבקשתו צירף המבקש אישורי המוסד לביטוח לאומי.

המשיבים מתנגדים לבקשה. בדיון שנערך בפני טען בא-כח המשיבים כי הערעור שהגיש המבקש אינו מגלה כל עילה, וכי מדובר בהליך סרק.

מסגרת הדיון לפטור מאגרה קבועה בתקנה 13 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח1987-. לפי תקנה 13(ב), על בית המשפט להיווכח כי אין ביכולתו של המבקש לשלם אגרה וכי ההליך מגלה עילה.

במקרה דנן, סבורה אני כי מצבו הכלכלי של המבקש הוא כזה המצדיק פטור מתשלום אגרה. מחקירתו הנגדית של המבקש בדיון שנערך בפני עלה, כי המבקש מתקיים אך ורק מקצבת זקנה המשתלמת לו על ידי הביטוח הלאומי וכי אין ברשותו נכסים, שכנגדם יכול הוא לגייס את הכספים הדרושים. עוד עלה כי המבקש עשה נסיונות לגייס כספים לשם תשלום האגרה והפקדת הערבון מאחיו ומחברו, אך הדבר לא צלח בידו.

בנסיבות אלו סבורה אני, כי יש מקום לפטור את המבקש מתשלום אגרת הערעור.

תנאי נוסף למתן הפטור מתשלום אגרה הוא שערעורו של המבקש מגלה עילה. לאחר שעיינתי בערעורו של המבקש ובפסק דינו של בית המשפט קמא, הרי למרות שסבורה אני שסיכויי הערעור הם קלושים ביותר, לא ניתן לקבוע כי הערעור אינו מגלה כלל עילה.

אשר על כן, אני פוטרת את המבקש מתשלום האגרה.

באשר לבקשת המבקש לפטור אותו מהפקדת ערבון: הלכה היא כי כדי לזכות בפטור מהפקדת ערבון, על המבקש לעמוד בנטל כבד יותר, ולהראות כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וזאת על מנת למנוע הטרדת שווא של המשיבים והעמדתם בסיכון שתיגרמנה להם הוצאות, שבית המשפט ימצא כי מן הראוי שהמערער ישא בהן (בש"א 329/90 אברך נגד גרונר , פד"י מד(2) 383).

במקרה דנן סבורה אני, כי סיכויי הערעור קלושים ביותר. מקובלת עלי טענת המשיבים כי המשיב מיצה את הליכי הערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, וכי התובענה נשוא ערעור זה הינה למעשה נסיון לתקוף את החלטת ראש ההוצאה לפועל ב"דלת האחורית", שכן הטענות אותן מעלה המערער בערעורו נסבות על החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל, אשר ערעור עליהן נדחה הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית משפט זה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לפטור מערבון.

עם זאת, בהתחשב במצבו הכלכלי של המבקש, אני מעמידה את סכום הערבון שעליו להפקיד על סך של 10,000 ש"ח.

המבקש יפקיד ערבון בסך 10,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבים, תוך ארבעים וחמש יום מיום קבלת ההחלטה.

אין צו להוצאות.