ע"א 8377/01פלוני נ. פלוני

1.מונחת לפני החלטת בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו (כבוד הדיינים הרב מ' קולר, הרב י' אלמליח והרב י' שחור) מיום 12.9.2001 ולפיה בית הדין רואה צורך להעביר שאלה שבסמכות דיון להכרעה של בית דין מיוחד לפי סימן 55 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922 (להלן - דבר המלך). שאלה זו מצויה במחלוקת בינו לבין בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (כבוד השופטת ט' קופלמן-פרדו).

2.מר (להלן - הבעל) וגברת (להלן - האישה) נישאו זה לזו כדת משה וישראל בשנת 1983 ולהם שני ילדים קטינים. הם מנהלים מספר הליכים לפירוק התא המשפחתי שלהם. האישה הגישה תביעה למזונותיה ולמזונות ילדיה (ביום 18.10.2000) לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (תמ"ש 88860/00). הבעל הגיש תביעה לגירושין בבית הדין הרבני בתל-אביב-יפו (ביום 22.10.2000). במסגרתה כרך את מזונות המשיבה ואת חלוקת הרכוש ביניהם. האישה מצדה הגישה תובענה בעניין חלוקת הרכוש לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (תמ"ש 88861/00) ביום 24.12.2000 (כחודשיים לאחר שכרך הבעל את עניין הרכוש לתביעת הגירושין שלו). הבעל ביקש כי התובענה שהגישה האישה לעניין חלוקת הרכוש תימחק לאור העובדה כי בית הדין הרבני קנה סמכות לדון בעניין זה. ביום 7.6.2001 דחה בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופטת ט' קופלמן-פרדו) את בקשת הבעל. בית המשפט קבע כי כריכת הדיון בנושא הרכוש לתביעת הגירושין שהגיש הבעל לא הייתה כנה. לעומת זאת, בית הדין הרבני החליט כי בסמכותו לדון בעניין חלוקת הרכוש בין הבעל לאישה לאור העובדה כי כריכת נושא זה הייתה כנה (החלטה מיום 29.1.2001). על רקע זה החליט בית הדין לפתוח בהליכים להקמת בית דין מיוחד שיחליט למי הסמכות לדון בעניין הרכוש שבין בני הזוג "בכדי למנוע מצב בו יתדיינו הצדדים באותו נושא ממש בשתי ערכאות ויכול שיוצאו שני פסקי-דין עם אפשרות של סתירות ביניהם."

3.לאחר שעיינתי בחומר שלפני הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להקמת בית דין מיוחד בנסיבות העניין. קובע סימן 55 סיפה לדבר המלך כנוסחו המקורי, כי בית דין מיוחד יוקם:

“Whenever a question arises as to whether or not a case is one of personal status within the exclusive jurisdiction of a Religious Court.”

עמדתי על כך כי תנאי להקמת בית דין מיוחד הוא שיתקיימו שלושה תנאים מצטברים: צריכה להתעורר שאלה; השאלה צריכה להיות נוגעת לעניין של מעמד אישי; השאלה צריכה להיות אם אותו עניין מסור לסמכותו הייחודית של בית-דין דתי (בד"מ 2329/99 כפיר נ' כפיר , פ"ד נה(2) 518, 524). אצא מתוך הנחה כי במקרה שלפנינו מתקיימים התנאי השני והשלישי לפי סימן 55. הקושי שנותר הוא האם במקרה שלפנינו "מתעוררת שאלה"? עמדתי על משמעות תנאי זה בצייני:

"המטרה המיוחדת וההרכב המיוחד של בית הדין המיוחד מחייבים להגביל את הפעילות של בית הדין למקרים המעוררים שאלות מיוחדות בתחום הסמכות. הייחוד של השאלות צריך להיות בעל אופי ועוצמה המצדיקים, מצד אחד, סטייה מהכלל הרגיל, המקנה לכל ערכאה שיפוטית את הסמכות להחליט בעצמה בשאלת סמכותה...ומצד שני, מסירה של סמכות ההחלטה בשאלת הסמכות בידי ערכאה מיוחדת במינה, שאינה נמנית עם בתי המשפט ובתי הדין הרגילים במדינה...כדי לשמור על ייחוד זה קבעה ההלכה, בשורה של פסקי דין החל בתקופת המנדט, כי בית הדין המיוחד אינו אמור להידרש לשאלות של סמכות בתחום המעמד האישי...שקיבלו כבר תשובה מחייבת במקרים קודמים. תפקידו של בית הדין המיוחד מוגבל לשאלות של סמכות שטרם לובנו והוכרעו באופן מחייב על ידי החוק או הפסיקה." (ביד"ם 3414/00

מעטוף נ' מעטוף (טרם פורסם, בפסקה 7 להחלטה; להלן - פרשת מעטוף )).

עוד הוספתי וציינתי:

"כל אימת שהערכאה שהחליטה על ההעברה לא הסתפקה בהצגת השאלה המועברת, אלא הוסיפה והציגה תשובה חותכת לגוף השאלה, ואף נתנה לתשובה זאת לבוש של החלטה מחייבת...במצב דברים כזה, קבלת החלטה לגוף שאלת הסמכות שומטת מיניה וביה את חוקיות העברת השאלה לבית הדין המיוחד. היא מצביעה על כך, שמבחינתה של הערכאה המעבירה לא נותרו שאלה או ספק אמיתיים בנוגע לסמכות, וכי המטרה האמיתית שהשגתה מתבקשת על יד ההעברה לבית הדין המיוחד אינה פתרון הספק, אלא קבלת גושפנקא של בית הדין המיוחד להחלטתה של הערכאה המעבירה לגופה של שאלת הסמכות. לא לשם כך נועד בית הדין המיוחד." ( שם , בפסקה 10 להחלטה)."

המקרה שלפנינו דומה במהותו לפרשת מעטוף , בה דחיתי את הבקשה להקים בית דין מיוחד בנסיבות העניין. גם במקרה שלפנינו החליטו שתי הערכאות באופן ברור ומנומק כי הסמכות לדון בנושא המחלוקות הרכושיות בין בני הזוג נתונה להן. גם כאן מדובר בקיומה של סתירה בין החלטות של הערכאות שאינה מלווה בספק סובייקטיבי מצד מי מהערכאות לעניין הפעלת סמכותן. בית הדין הרבני, כזכור, פתח בהליך של הקמת בית הדין המיוחד כדי למנוע סתירות בין פסקי הדין של הערכאות השונות, ולא כיוון שיש ספק, לדעתו, בסמכותו לדון בתובענה. גם במקרה שלפנינו מושא המחלוקת - כנות הכריכה של נושא הרכוש - הוא נושא שרבה בו הפסיקה וקיימת תשתית משפטית מקיפה למתן מענה עליו. לפיכך, גם המקרה שלפנינו מגלה עילה להתערבות עקיפה, במהלך הטיפול בהחלטה על העברת שאלת הסמכות לבית הדין המיוחד (פרשת מעטוף , בפסקה 9 להחלטה). אשר לסתירה בין הערכאות, הרי שיישוב הסתירה יהיה מסור בידי הערכאות ה'רגילות' המקיימות ביקורת ישירה - אם בדרך של ערעור ועם בדרך של עתירה, הכל על פי סדרי הדין הנוהגים בעניינים מעין אלה.

4.לאור כל אלה אני מחליט כי אין מקום להקמת בית דין מיוחד. אין צו להוצאות.