ע"א 839/99 גמלה מעטוף נ. שמעה מעטוף

בפני בקשה לתיקון הודעת הערעור על ידי שינוי מעמד המערערת וצירוף המבקש כבעל דין חדש, בעקבות פטירתה של המערערת.

המבקש הוא בנה היחיד של המערערת ז"ל ויורשה היחידי על-פי דין ועל פי צוואה, והגיש בקשה לקיום צוואה בבית הדין הרבני.

לטענת המבקש, לאחר פטירת המערערת הועברו אליו זכויות אימו בנחלה נשוא הדיון, וצירופו כמערער דרוש לצורך יישוב מלא של כל השאלות הכרוכות בערעור.

משיבות 2, 3, ו4- לא הביעו התנגדות לבקשה.

משיבה 1 מתנגדת לבקשה, משום שלטענתה עילת הערעור אינה קיימת לאחר פטירתה של המערערת, שכן עם הפטירה לא נותרה למערערת כל זכות בנחלה על פי הוראות החוזה בינה לבין המשיבות 2 ו3-.

הוראת תקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות) (אשר הוחלה גם על הליך הערעור מכוח תקנה 426 לתקנות) קובעת כי לא תפוג תובענה על שום שאחד מבעלי הדין מת, ובלבד שעילת התובענה בעינה עומדת. השאלה היא, איפוא, האם עילת הערעור קיימת גם לאחר פטירתה של המערערת.

הערעור שהגישה המערערת נסב על החלטת בית המשפט קמא לדחות את בקשתה למתן סעד הצהרתי כי היא בעלת הזכויות בנחלה במושב ברקת.

המדובר בחלקת מקרקעין הנמצאת בבעלות מינהל מקרקעי ישראל (המשיב 4). המינהל התקשר ב"חוזה משולש" עם המשיבות 2 ו3- ועל-פי חוזה זה מנהלות המשיבות את מתן הזכויות בנחלות למתיישבים.

הנחלה נשוא הערעור נמסרה על ידי המשיבה 3 לבעלה המנוח של המערערת ז"ל ושל המשיבה 1, וזכויותיהן בנחלה הוגדרו כזכויות של בר רשות.

בית המשפט קמא דחה את בקשתה של המערערת להצהיר כי היא בעלת מלוא הזכויות בנחלה, בקובעו, בין היתר, כי זכויות המנוח בנחלה אינן ניתנות להורשה בהתאם להסכם עם המשיבות 2 ו3-. במסגרת הערעור שהגישה ערערה המערערת, בין היתר, כנגד קביעה זו.

השאלה אם זכויות המערערת ניתנות להורשה אם לאו היא, איפוא, אחת השאלות העומדות לדיון במסגרת הערעור שהוגש, והיא טעונה הכרעה על ידי בית המשפט שידון בערעור. לפיכך אין מקום להעלותה עתה כטענה מקדמית כנגד צירוף המבקש כבעל דין.

מאחר שהמבקש הוא יורשה היחידי של המערערת ז"ל, ובהתאם לתקנה 38 לתקנות, אני מורה כי המבקש יהיה המערער בערעור זה.

המבקש יגיש הודעת ערעור מתוקנת בהתאם לאמור לעיל, תוך חמישה עשר יום מקבלת החלטה זו.