ע"א 8390/17 נציגות הבית המשותף ברחוב נורדאו 5 אשדודו-41 מערערי נ. עו"ד ד

השופט ע' פוגלמן :

בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (כב' סגן הנשיא ח' ברנר ) דן בשלוש בקשות של דיירים המתגוררים בבנייני מגורים ברחוב נורדאו 5, 9, 11 ו-13 באשדוד (להלן בהתאמה: הדיירים ו- הבניינים ).

הבקשה הראשונה – בקשה 110 – היא בקשה להורות למנהל המיוחד שמונה לצורך רישום הבניינים כבתים משותפים (להלן: המנהל המיוחד ), להשיב לדיירים סכומים שגבה מהם, לפי הטענה, שלא כדין בגין טיפולו ברישום. נקבע – בין היתר – כי אין יסוד לטרוניות של הדיירים על האופן שבו השתמש המנהל המיוחד בכספים שגבה. הכספים נמסרו לו על מנת לכסות הן את שכר טרחתו והן את ההוצאות הכרוכות ברישום. הבקשה להשבת כספים נדחתה, אך נקבע כי המנהל המיוחד יגיש תוך 30 יום דו"ח ובו יפרט מהו הסכום המדויק שגבה מכל אחד מאותם דיירים ששילמו לו שכר, ומתי גבה את הסכום האמור.

הבקשה השנייה – בקשה 111 – היא בקשה להתיר לדיירים להגיש תביעה נזיקית נגד המנהל המיוחד בסך של 6,422,400 ש"ח בגין שורה של מעשים ומחדלים שהדיירים מייחסים למנהל המיוחד. נקבע, בין היתר, כי עיקר הטענות המכוונות נגד המנהל המיוחד יסודן במכירתן של דירות במפלס 22, לרבות הטענה כי מדובר למעשה בשטח ציבורי שלא היה מקום להצמידו לדירות שנמכרו.

נקבע כי עניין זה תלוי ועומד במסגרת הליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בכל הנוגע למפלס 22, הבקשה מקדימה את זמנה, שכן ככל שטענות הדיירים יידחו בסופו של דבר, ממילא יישמט הבסיס המרכזי לטענות האישיות נגד המנהל המיוחד. עוד נקבע כי ראשי הנזק הנטענים נגד המנהל המיוחד חסרי כל בסיס על פניהם. על רקע התשתית הנורמטיבית לעניין תביעה אישית נגד בעל תפקיד עליה עמד בית המשפט בהרחבה, ובהינתן הקביעות האמורות, נקבע כי בשלב הדיוני הנוכחי אין עילה להיעתר לבקשה.

הבקשה השלישית – בקשה 112 – היא בקשה לעכב את רישום מפלס 22 באחד הבניינים על שם רוכשי הדירות בו, נוכח הטענות שיש לדיירים לגבי הבעלות במפלס 22. נפסק – בין היתר – כי הצווים הזמניים שניתנו יוותרו על כנם עד להכרעה בזכויות הקנייניות במפלס 22, במסגרת ההליך התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט הורה למנהל המיוחד למסור לבא כוח הדיירים העתק מהבקשה לרישום בתים משותפים שהוגשה למפקחת על רישום המקרקעין. ניתן צו מניעה האוסר על הנציגויות הפורמליות של הבתים המשותפים לקבל החלטה כלשהי עד להחלפתן בנציגויות נבחרות בסמוך לאחר הרישום.

בא כוח המערערים משיג על הכרעות בית המשפט המחוזי, כאשר את עיקר טיעונו לפנינו מיקד בהכרעה בבקשה 111. בעניין אחרון זה הונחה להשקפתו תשתית מפורטת שעל בסיסה היה מקום להתיר למערערים להגיש תביעה נגד המנהל המיוחד. המשיב 1 והכונס הרשמי מצידם סבורים כי יש להשאיר את הכרעות בית המשפט המחוזי על כנן.

שקלנו את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה. מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי; אלה תומכים במסקנותיו המשפטיות; ולא נפלה באחרונות טעות שבחוק. אנו דוחים אפוא את הערעור בגדר תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984.

בנסיבות העניין, אין אנו עושים צו להוצאות.