פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8390/17
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשים:
נציגות הבית המשותף ברחוב נורדאו 5
אשדוד ו-41 אח'
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד דוד אביטל
2. הכונס הרשמי
סיווג הליך
החלטה
1.
הצדדים התבקשו להגיש עמדותיהם ביחס לסיווג ההליך שבכותרת, הנסב על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 21.9.2017 שניתנה במסגרת הליך פירוק. בהחלטה הוכרעו שלוש בקשות שהוגשו במסגרת הליך הפירוק, ובקשת רשות הערעור נסבה על ההחלטה באחת מן הבקשות שנדונו - בקשה 111, בה ביקשו המבקשים רשות להגיש תביעה כספית נגד המשיב 1, המשמש כמנהל מיוחד. בהחלטה דחה בית המשפט את הבקשה.
המשיבים
סבורים שניהם כי עניין לנו ב"החלטה אחרת", ואילו המבקש הותיר את שאלת הסיווג לשיקול דעת בית המשפט.
2.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל החומר שצורף, סבורה אני כי ההחלטה בבקשה 111 היא "פסק דין".
כאמור בהחלטה הנזכרת דחה בית המשפט המחוזי בקשה שהגישו המבקשים להתיר להם להגיש תביעה כספית נגד המנהל המיוחד בגין שורה של מעשים ומחדלים שיוחסו לו (בבקשה פורטו שלושים ושמונה מעשים ומחדלים נטענים). הבקשה נדחתה על כל ראשיה, ובכך סתם בית המשפט המחוזי את הגולל על מבוקשם של המבקשים להגיש תביעה כנגד המשיב 1 (ראו והשוו - בבחינת קל וחומר - סיווגה של החלטה המתירה הגשת תביעה כנגד בעל תפקיד: רע"א 2508/14 עו"ד עופר שפירא בתפקידו ככונס נכסים נ' ב.ח.מ.ח ניהול ואחזקות בע"מ (15.6.2014)).
המשיבים טוענים כאמור כי יש לסווג את ההחלטה כ"החלטה אחרת", אולם לא מצאתי בטעמים שהעלו המשיבים בסיס לשנות ממסקנתי הנזכרת. טענת כונס הנכסים הרשמי היא כי בכל הנוגע לטענות שהועלו ביחס ל"מפלס 22" קבע בית המשפט כי תלויים ועומדים בעניין זה הליכים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ומשכך הבקשה מקדימה את זמנה. ואולם, גם אם ניתן היה לקבל את הטענה כי בהתייחס לטענות האמורות אין מדובר בהחלטה הסוגרת יחידה דיונית (מבלי לקבוע מסמרות בעניין), הרי שההחלטה הדוחה את הבקשה למתן היתר להגשת תביעה אינה עוסקת רק בטענות הנוגעות למפלס 22 הנ"ל, אלא מדובר בהחלטה גורפת השוללת הגשת תביעה בכל הסוגיות שהתבקשו. בהתייחס לכל אותן סוגיות אין בתגובת כונס הנכסים הרשמי כדי ליתן הסבר מדוע אין מדובר ב"פסק דין".
אשר לעמדת המשיב 1, המנהל המיוחד -
המשיב 1 הגיש כתב טענות מפורט, ונדמה כי טענתו המרכזית היא כי אין מדובר ב"פסק דין" שכן בית המשפט כבר הכריע בטענות שהעלו המבקשים בהחלטות קודמות, בהפנותו להחלטות בבקשות 54 ו-85. עיינתי באותן החלטות
- האחת החלטה מיום 4.6.2013 הדוחה בקשה למתן צו מניעה זמני ולביטול מינויו של המשיב 1 כמנהל מיוחד, והשניה החלטה מיום 23.6.2015 הדוחה בקשה למתן הוראות בה התבקש תיקון של הסכם מכר שנחתם בהתייחס לחלק מן המקרקעין שבמוקד ההליך, ביטול של הסכם נוסף ועיכוב רישום הבית המשותף - ואיני סבורה כי יש לומר שהקביעות אשר נקבעו בגדרן שוללות את סיווגה של ההחלטה דנן כפסק דין. ודוק - אין מדובר בענייננו בהחלטה במעין בקשה לעיון חוזר באותן החלטות, וגם אם בבקשות נשוא ההחלטות האמורות הועלו טענות מטענות שונות כלפי המנהל המיוחד (ובמובן זה מדובר לטעמו ב"מחזור טענות"), הרי שבקשה להתיר הגשת תביעה כנגדו לא נדונה ולא הוכרעה (ויוער כי אף באמור בסעיף 13 להחלטה בבקשה 85, אליו הפנה המשיב 1, אין משום הכרעה כאמור. כל שנאמר הוא כי אם תיפול שגגה ברישום פתוחה הדרך להגשת הליך מתאים, ואין בכך כדי להתיר או לשלול תביעה בכל אותם נושאים המתבקשים כעת). עוד יצוין כי הטענה לקיומו של מעשה בי-דין והשתק פלוגתה היא טענה אותה רשאי המשיב 1 להעלות בהליך גופו אך אין בה לשנות את סיווגה של ההחלטה, וכי גם בטענתו כי לא סיים את תפקידו וכי ההליך טרם הסתיים אין כדי לתמוך בטענתו לעניין סיווג ההליך, שכן כאמור אין זה המבחן הרלבנטי כי אם השאלה האם הוכרעה יחידה דיונית עצמאית.
הנה כי כן, היות שבית המשפט הכריע בהחלטתו ביחידה דיונית עצמאית ומשלא מצאתי לקבל את טענות המשיבים בעניין, הרי שההחלטה עליה נסב ההליך היא "פסק דין", ומשכך ישונה סיווגו של ההליך לערעור בזכות.
המבקשים ישלימו את סכום האגרה בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה, ולאחר השלמתה תשנה המזכירות את סיווגו של ההליך לערעור בזכות ותתייק את ההחלטה בתיקי השופטים.
ניתנה
היום, כ"ב באדר התשע"ח (9.3.2018).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת