ע"א 8394/19 פלוני נ. פלוני

1.

המערערים והמבקשים בבקשת רשות הערעור שלפנינו (לשם הנוחות ייקראו כולם להלן: המערערים ), הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו להם, לטענתם, בשל מעקב היריון רשלני. המערערים טענו, בין היתר, כי המדינה התרשלה כלפיהם בכך שלא חייבה את כל בתי החולים בישראל לבטח את עצמם בביטוח אחריות מקצועית. כתוצאה מהתרשלות זו, נגרם למערערים נזק, המתבטא בכך שלא נמצא גורם ממנו יוכלו להיפרע, באשר בתי החולים הפרטיים במזרח העיר, שם נערך מעקב ההריון, חדלו מפעילותם או שאינם סולבנטיים.

בפסק דינו החלקי, דחה בית המשפט המחוזי את התביעה נגד המדינה ועל כך נסבים הערעור ובקשת רשות הערעור שלפנינו.

2.

לאחר שעיינו בחומר שהניחו הצדדים לפנינו, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, מצאנו כי יש לאמץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על קרבו ועל כרעיו, מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. משכך, דין הערעור ובקשת רשות הערעור להידחות.

3.

למעלה מן הצורך נציין כי שוכנענו שהנושא של ביטוח אחריות מקצועית עלה על שולחנם של הרשויות שבחנו את הנושא, הפעילו שיקול דעת, ומצאו כי להטלת חובת ביטוח השלכות שונות, כך שהנזק עלול לעלות על התועלת שצפויה להניב הטלת חובה מעין זו. מכאן, שענייננו במקרה מובהק של מדיניות, שלגביו חל חריג שיקול הדעת כאמור בע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מח(3) 45 (1994).

אף לא מצאנו מקום להשוואה בין המקרה דנן למקרה שנדון בע"א 8526/96

מדינת ישראל נ' פלוני (23.6.05)). גם האמור בפסקה 43 סיפא לפסק הדין בע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.5.06)) אין בו כדי לסייע למערערים, באשר אין ענייננו בהחלטה סתמית של "אי התערבות", אלא בהחלטת מדיניות שהתקבלה לאחר שבמשך השנים נדון הנושא בפורומים שונים.

4.

סוף דבר שאנו דוחים את הערעור ואת בקשת רשות הערעור. בנסיבות העניין, ולנוכח מצבם של המערערים והמבקשים לא ייעשה צו להוצאות.