פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
8441/13 - ח'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המערערים:
1. יו בי מנטה הפקות בע"מ
2. ראובן בן שמעון
3. יובל ניסני
נ ג ד
המשיבים:
1. מוסיקה 24 בע"מ
2. צביקה ליבליך
3. רווית אלמוג
4. עזריאל ירון אילן
5. פירש הפקות בע"מ
בקשה להארכת מועד
החלטה
בהמשך להחלטתי מיום 5.3.2014 בה ציינתי כי אכן חל איחור בהגשת הערעור שבכותרת, נותר לדון בבקשתם של המערערים, המוגשת בדיעבד, להארכת מועד להגשת ההליך.
עיינתי בטענות שהגישו הצדדים, וסבורני כי איזון בין כל השיקולים הצריכים לעניין מוביל למסקנה כי ראוי להאריך את המועד להגשת ההליך עד ליום ההגשה בפועל, אך זאת תוך חיוב המערערים בהוצאות המשיבה 1.
ראשית לעניין משך האיחור. לטענת המשיבה 1 מדובר באיחור של שמונה ימים, אך אין מקום לזקוף לחובת המערערים את הימים בהם התחוללה סופת שלגים בירושלים (12.12.2013 עד 16.12.2013, וראו תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), ת שמ"א-1981 וההודעה בדבר השבתה בבית המשפט העליון בין המועדים 12.12.2013 עד 16.12.2013 ( ילקוט הפרסומים 6725, 1.1.2014)). כמו כן גם לעניין אינטרס ההסתמכות של המשיבה 1 יש ליתן משקל לכך שהמערערים הודיעו לה על כוונתם להגיש ערעור על פסק הדין עוד ביום 12.12.2013, דהיינו ארבעה ימים לאחר חלוף המועד להגשת הערעור, והעיכוב הנוסף בהגשת ההליך בפועל נבע מסופת השלגים כאמור.
עוד אציין כי הצדק עם המשיבה 1 כי ראוי היה שבא-כוח המערערים יבדוק את דרך ההודעה על החלטות בתיקים סגורים באתר "נט המשפט" וכי לא היה מקום לכך שיסמוך על הודעה באמצעות האתר והיה עליו לעדכן את מזכירות בית המשפט על השינוי בכתובת משרדו, וכמו כן לאחר שנודע לו על פסק הדין ראוי היה כי יבדוק האם ומתי נשלח פסק הדין לכתובתו הקודמת ולא היה מקום להנחתו כי זה מעולם לא נשלח.
עם זאת, התרשמותי מטענות המערערים היא כי האיחור האמור בהגשת ההליך אירע בתום לב ושלא מתוך זלזול בהוראות הדין (ויצוין כי בא-כוחם עמד בתגובתו גם על נסיבות אישיות אשר ייתכן והובילו לחוסר תשומת ליבו). לטענת המשיבה 1 יש ללמוד על חוסר תום ליבם של המערערים מכך שבפתח הודעת הערעור ציינו כי נודע לבא-כוחם על פסק הדין ביום 30.10.2013, במקום 29.10.2013, אך נוכח הפער הקל בין המועדים (אשר לא היה בו להשליך על מועד הגשת ההליך בפועל) איני סבורה כי בעובדה זו, אשר לטענת המערערים, הנתמכת בתצהיר, מקורה בטעות בלתי מכוונת, יש כדי ללמד עם חוסר תום ליבם. עוד יש ליתן משקל לכך שהמשיבה 1 לא טענה בתגובתה לשינוי מצב לרעה בפרק הזמן הקצר שחלף למן המועד האחרון להגשת ההליך ועד למועד בו נודע לה על כוונת המערערים להגיש ערעור, כמו גם לכך שההליך דנן הינו הליך של ערעור בזכות.
נוכח משקלם המצטבר של הטעמים האמורים מצאתי כאמור להאריך את המועד להגשת הערעור, בדיעבד, עד למועד ההגשה בפועל. עם זאת משהערעור הוגש באיחור מחמת שגגה אשר ראוי היה שלא תתרחש, כמתואר לעיל, ישאו המערערים בהוצאות המשיבה 1 בסך של 2,500 ש"ח.
ההחלטה תומצא לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה ותתויק בתיקי השופטים.
ניתנה היום, י"א באייר תשע"ד (11.5.2014).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת