פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
848/18
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
המערערים:
1. נציגות הבית המשותף - הבית ברחוב מנדל
זינגר 11 בחיפה ואח'
נ ג ד
המשיבים:
1. "שכטמן" ושות' חברה לבניין
ופתוח בע"מ
2. אורן מ.א.ז אדריכלים
3. ענת זוהר
ערעור על החלטת בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.01.2018 בת.א. 23076-12-12 אשר ניתן על ידי כבוד
השופט ד' פיש
בשם המערערים:
עו"ד ענת כהן; עו"ד
טל רבינוביץ'
בשם המשיבה 1:
גב' הדס פוגוזליץ
בשם המשיבים 3-2:
עו"ד ארז בלוך
פסק-דין
זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד' פיש ) מיום 21.1.2018 בת"א 23076-12-12 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערער ים.
1.
המערערים הגישו תביעה בגין ליקויים שנגרמו לטענתם ברכוש המשותף בבניין דירות ברחוב מנדל זינגר 11 בחיפה (להלן: הבניין המשותף ) , בו רכשו דירות מהמשיבה 1. המשיבה 1 טענה טענת התיישנות וכן הגישה תביעה שכנגד. בתיק התקיימו מספר דיוני הוכחות הרלוונטי לעניינו הוא הדיון מיום 21.1.2018, אשר במהלכו החלה באת כוח המערערים לחקור את עד המשיבה 1. במהלך חקירת העד אמר בית המשפט: "אני מציע לנתבעת 1 [המשיבה 1] כעניין של טקטיקה משפטית לשקול חזרתה מהתביעה שכנגד". באת כוח המערערים אמרה בתגובה: "אני מבקשת שבית המשפט ירשום שהוא נתן כעת ייעוץ משפטי" והוסיפה כי "מה שכעת קרה כאן בבית המשפט, אינו תקין ומשקף חוסר אובייקטיביות של כבודו שנתן מיוזמתו ייעוץ משפטי לצד לדיון". בהמשך לדברים ביקשה באת כוח המערערים את פסילת בית המשפט. בקשה זו נדחתה על אתר. וכך נפסק:
"לתפיסתי התביעה הראשית מציגה שתי סוגיות מרכזיות: ראשית, מה גובה הנזק בין הסכומים השונים שהוצגו על ידי הצדדים. שנית – והיא שאלה כבדת משקל עד מאוד – אם קיימת כלל חובה מצד הנתבעת לאור המועד בו נמסרו הדירות ועד להגשת התובענה ובהתחשב בסכומים ושיטת העבודה שהיו נהוגות באותן שנים.
לא אסתיר את דעתי ולכך כוונו הדברים שנראה לי על פניו שהתביעה שכנגד חסרת תכלית.
מובן כי לנתבעת (והתובעת שכנגד) שמורה האפשרות לנסות ולהוכיח אחרת".
על יסוד האמור נדחתה הבקשה, חקירת העד נמשכה ומכאן הערעור.
2.
לדברי המערערים קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. המערערים סבורים כי התבטאות בית המשפט היא ייעוץ משפטי טקטי שניתן באופן חד צדדי לטובת אחד הצדדים בהליך. הוטעם כי גם החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשת הפסילה מעידה על מתן ייעוץ משפטי למשיבה 1. המערערים מוסיפים כי הצעת בית המשפט עשויה ליצור "רושם אצל המתבונן האובייקטיבי מהצד, כי בית המשפט מעוניין בהצלחתה של המשיבה 1, ולפיכך נותן לה עצה שתטיב עימה במשפט המתנהל מול התובעים". לכך הוסף כי כוונת ההצעה היא לגרום לכך "שהצד המקבל את ההצעה יזכה ליתרון על פני הצד השני, יצליח במשפטו, ואילו הצד שכנגד יפסיד". הוטעם כי המבחן הקובע לעניין זה אינו בשאלה אם אכן הושג למשיבה 1 יתרון טקטי בעקבות הצעת בית המשפט, אלא עצם הכוונה של בית המשפט להשיא לה יתרון כאמור. עוד מוסיפים המערערים כי החלטת בית משפט קמא בעניין הפסילה לא נומקה באופן מספק, ולא התייחסה לגופן של הטענות שהועלו.
3.
המשיבה 1 מצידה סומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא וסבורה כי יש לדחות את הערעור. לדבריה מדובר בערעור סרק הלוקה בפגמים דיוניים ואין בהתבטאות המותב כדי להביא לפסילתו.
המשיבים 3-2 טוענים כי הערעור הומצא להם כשבוע לאחר הגשתו (ביום 4.2.2018) ועל כן הם מבקשים להאריך את המועד להגשת תשובתם לערעור.
4.
לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו ובתשובה לו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים 3-2. לא מצאתי כי יש בהתבטאותו של בית המשפט כדי להעלות חשש כלשהו למשוא פנים. האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט ובניהול המשפט הוא ממלא את תפקידו ופועל במטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה (ע"א 9400/17 פלונית נ' פלוני , פסקה 4 (13.12.2017); ע"א 4828/16 ברבי נ' אלפא ביתא עוגנים בע"מ , פסקה 8
(3.7.2016)). עיון בפרוטוקול הדיון ובהחלטה שניתנה במהלכו מעלים כי כך נעשה במקרה דנן וכי בית המשפט ניסה לקיים דיון יעיל במחלוקות האמיתיות שבין הצדדים מתוך מטרה לחסוך בזמן שיפוטי, בסוברו כי התביעה שכנגד היא על פניה חסרת תכלית. איני סבורה כי יש לראות בכך משום מתן ייעוץ משפטי למי מהצדדים בהליך, וברי שאין בכך כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים.
הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה 1 בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתנה
היום, כ"ט בשבט התשע"ח (14.2.2018).
ה נ
ש י א ה