ע"א 8491/18 גריגורי שצ'רבקובסקי נ. התאחדות הסקי בישראל (בפירוק)

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי ) מיום 18.10.2018, במסגרתו ניתן צו לחיסולה של עמותת התאחדות הסקי בישראל (להלן: העמותה ), וזאת בהמשך לצו פירוק העמותה שניתן על ידי בית המשפט בחודש נובמבר 2016 ולניסיונות שיקום שלא צלחו.

2.

החלטת בית המשפט ניתנה לבקשת המנהל המיוחד אשר נתמכה בעמדת הגורמים המקצועיים (משרד התרבות והספורט, רשם העמותות וכונס הנכסים הרשמי), ונומקה בכך ש"לא נמצא כל פתרון חוקי ואפשרי להמשך פעילותה". בפסק דינו, הדגיש בית המשפט כי הסכסוכים שהתגלעו בעמותה ממשיכים להעיב על ניהולה עוד טרם הסתיימו הליכי ההבראה, וכי לאור אופייה כגוף דו מהותי, לא ניתן להשלים עם העובדה כי מתקיימת בה תרבות ארגונית קלוקלת ובלתי תקינה בה כל אי הסכמה מהווה בסיס להגשת תביעה או תלונה. זאת ועוד, בנסיבות הקיימות, כך נקבע, המשך הליכי ההבראה יאפשר לאותם הגורמים שהיו מעורבים בניהול העמותה לפני פירוקה או מי מטעמם והביאו לפירוקה, להפוך מחדש למנהליה בדרך של "דלת מסתובבת". לפיכך, הורה בית המשפט על הפסקת הליכי ההבראה בעמותה, ומשפורקו עסקיה כליל, לא נמצאו נכסים ולא הוגשו תביעות חוב, ניתן צו לחיסולה בתוך 3 חודשים.

3.

המערער הגיש ערעור על פסק הדין, ולצדו הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע. בבקשתו הדגיש המערער כי חיסול העמותה בהתאם לפסק הדין בטרם יוכרע הערעור ייתר את הערעור ויהפכו לאקדמי-תאורטי, ויגרום בוודאות גבוהה נזק של ממש לספורטאים ולתדמיתה של מדינת ישראל.

המנהל המיוחד התנגד לבקשה. בתגובתו נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, מעל חודשיים לאחר מתן פסק הדין, כאשר בינתיים הפך כישלון ניסיון ההבראה ושיקום העמותה לעובדה מוגמרת, בבחינת מעשה עשוי, שכן "החברים פרשו, הבחירות בוטלו, חברי הוועד אינם, דמי הרישום הושבו והקופה ריקה, ורק המערער לבדו נותר". המערער אינו כשיר להקים או לשקם עמותה, כך נטען, ועמדתם של יתר המועמדים לחברות בעמותה אשר קיבלו עליהם את הדין ולא הצטרפו לערעורו, עומדת כנגד שלל טענותיו. הובהר כי בנסיבות אלו, בקשה להפעלת העמותה לתקופה נוספת היא במהותה בקשה למתן צו עשה המחייב את המנהל המיוחד להמשיך ולהפעיל את העמותה על אף שקופתה ריקה, פעילותה גרעונית ואף שכרו של המנהל המיוחד לא שולם בגין עבודתו משך כשנתיים. בנוסף, נטען כי בשים לב להוראות הדין חיסול העמותה אינו יוצר שינוי בלתי הפיך במצב הדברים, שכן אם המערער יזכה בדינו הוא יוכל לבקש את ביטול חיסולה, אשר אפשרי בתוך שנתיים מיום שניתן צו החיסול.

רשם העמותות סבור אף הוא בתגובתו כי עיכוב ביצוע במקרה זה משמעותו צו עשה המחייב את המנהל המיוחד להמשיך ולהפעיל את העמותה ללא קבלת שכר, כאשר קופתה ריקה ופעילותה גרעונית. עם זאת, חרף עמדתו כי צדק בית משפט קמא במסקנתו כי לא ניתן להביא להבראת העמותה ואין מנוס מחיסולה, לא מתנגד רשם העמותות לבקשה לעיכוב ביצוע "רק במידה שתתקבל תרומה או שיתקבל מקור כספי אחר שיאפשר את הפעלת העמותה בתקופת הביניים עד להכרעה בערעור". כונס הנכסים הרשמי הצטרף לתגובה זו.

בתשובה שהגיש לתגובות המשיבים, הבהיר המערער כי הוא מוכן לדאוג להעמדת תרומה למימון פעולות העמותה בתקופת הביניים עד להכרעה בערעור, ברם אין הוא מסכים לשאת בשכרו של המנהל המיוחד אשר לטענתו נהג בו בחוסר הגינות. המנהל המיוחד עדכן מצדו כי ביום 14.1.2019 הודיע מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל על נכונותו, בהסכמת התאחדות הסקי העולמית, לטפל באמצעות היחידה לספורט הישגי במכון וינגייט ברישום של 5-4 מחליקי הסקי הבכירים בישראל לתחרויות בתקופת הביניים עד לדיון בערעור.

4.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. כידוע, הכלל הוא שהגשת ערעור לא מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), והמבקש לעכב את ביצועה נדרש להראות כי אם לא יינתן עיכוב הביצוע המבוקש לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. בנטל זה לא עמד המערער. סעיף 367(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, אשר חל על ביטול פירוקה של עמותה מכוח סעיף 59(ד) לחוק העמותות, התש"ם-1980, מורה כי "לאחר שחוסלה החברה [...] רשאי בית המשפט, על פי בקשת המפרק או אדם הנראה לבית המשפט מעונין בדבר, ליתן בכל עת תוך שנתיים לאחר תאריך החיסול, ובתנאים שייראו לו, צו המבטל את החיסול ; משניתן הצו ניתן לנקוט כל הליך שאפשר היה לנקטו אילולא חוסלה החברה". לפיכך, ככל שהערעור יתקבל, ואינני מביע עמדה לגבי הסיכויים לכך, ניתן יהיה לבטל את חיסול העמותה. בנסיבות אלו, ונוכח העובדה שהעמותה כאמור אינה מתפקדת זה מכבר, ובהתחשב במענה שהוצע לספורטאים הפעילים בענף הסקי בישראל על ידי גורמי הספורט ההישגי הלאומיים עד להכרעה בערעור, אינני רואה להיעתר לבקשה להורות על המשך פעילות העמותה על יסוד אי אלו תרומות ו"התנדבות" מצד המנהל המיוחד לשם הפעלתה.

5.

הבקשה נדחית. המערער יישא בהוצאות בסך של 1,500 ₪ לכל אחד מן המשיבים.