ע"א 8505/09 מרדכי שאשא נ. ירוק בעיר הנעה בגז בע"מ

השופט י' עמית :

1.

בפסק דיננו מיום 23.3.2011 נקבע כי האופציה לרכישת הנכס מחייבת את המערער, והותרנו על כנו את פסק דינו של בית משפט קמא, למעט אופן חישוב התמורה (נקבע כי התמורה תחושב לפי שער הדולר בחודש נובמבר 2005 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית).

2.

המשיבה עתרה לתקן או להשלים את פסק הדין בשתי הנקודות הבאות:

א.

כי ייקבע בפסק הדין שהמשיבה זכאית לקזז מתמורת הנכס דמי שכירות ששולמו על ידה למערער החל מיום 1.7.2005.

ב.

להורות כי התמורה תועבר למערער כנגד המצאת אישורי המסים החלים על המערער, לרבות סילוק מותנה של המשכנתא על הנכס. לחלופין, כי אם המערער לא יעשה כן, תהא המשיבה רשאית לשלם בעצמה את התשלומים החלים על המערער ולקזזם מהתמורה.

המערער התנגד לבקשה הראשונה בטענה כי בפסק דינו של בית משפט קמא, בו נקבע כי פסק הדין יבוא חלף הסכם המכר, לא נקבעה הוראה כגון דא. כן התנגד המערער לחלק הראשון של הבקשה השנייה, בטענה כי אל לבית המשפט לערוך הסכם חדש בין הצדדים.

3.

אומר בקצרה כי דין הבקשה להתקבל, ויש להצר על כך שהמערער מנסה להערים קשיים על ביצועו של פסק הדין.

לעניין הבקשה הראשונה - כפי שעולה מפסק הדין, המשיבה הייתה זכאית לרכוש את הנכס בחודש יולי 2005 כך שהחל מתאריך זה, הייתה פטורה מלשלם למערער דמי שכירות. כך נקבע בסעיף 12 לפסק הדין כי "יש להעמיד את המשיבה במצב בו הייתה אילולא הפר המערער את הסכם האופציה, שאז הייתה רוכשת את המושכר, וכבעלים של המושכר, פשיטא שהייתה פטורה מלהמשיך לשלם דמי שכירות".

אציין כי כך נקבע גם במפורש בהחלטתי מיום 20.1.2006 (בשבתי בבית המשפט המחוזי) בבש"א 1348/06 (להלן: החלטת הביניים ) במסגרתה דחיתי את בקשת המשיבה להפסיק לשלם דמי שכירות, אך קבעתי כי "עד להחלטה אחרת, יראו את דמי השכירות המשתלמים למשיב [המערער דכאן – י.ע.] החל מיום 1.7.2005, כתשלום על חשבון מימוש אופצית הרכישה, אם ייקבע בסופו של יום, כי המבקשת [המשיבה דכאן – י.ע.] זכאית או הייתה זכאית לממש את האופציה". הצדדים הסכימו ביניהם כי החלטת הביניים תשאר בתוקפה עד למתן פסק הדין בתובענה.

כעת, משנקבע בפסק דיננו מיום 23.3.2011 כי המשיבה זכאית למימוש האופציה, מובהר בזה כי יש לראות את דמי השכירות ששולמו מחודש יולי 2005 ואילך, כתשלום על חשבון התמורה, כפי שנקבע בהחלטת הביניים וכפי שעולה מפסק דיננו.

לעניין הבקשה השנייה – המערער הסכים כי המשיבה תשלם ישירות לבנק את יתרת המשכנתא לסילוק וכך אנו מורים.

אשר להבטחת תשלומי המיסים שחלים על המערער, חזקה על הצדדים כי יקבעו מנגנון להבטחת תשלום המיסים על ידי המערער כמקובל בהסכמי מכר. לא הגיעו הצדדים להסכמה בעניין זה, יפנו לבית משפט קמא.

4.

נוכח התוצאה אליה הגענו, המערער ישא בשכר טרחת המשיבה בסך 5,800 ₪.