ע"א 8506/02 מכון שער הנגב למיון וקירור אגודה חקלאית שיתופית בע נ. סופר צ

במסגרת הליך המתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הוגשו בשעתו תצהירי עדות ראשית. מטעם המשיבה, הוגש תחילה תצהיר מטעם מנהלהּ (להלן: המנהל). לאחר-מכן התיר בית המשפט למשיבה להגיש תצהיר נוסף – מטעם בנו של המנהל. המנהל נחקר על תצהירו, וכשבועיים לאחר מכן הגישה המשיבה בקשה כי יותר לה להגיש תצהיר עדות ראשית נוסף, מטעם רואה החשבון שלה. בין היתר נכתב בבקשה, כי "הצורך בעדות רוה"ח ובהצגת החומר המצוי תחת ידיו הינו קריטי על רקע עדות מנהל התובעת שבשל מצבו הרפואי היתה בחלקה לא סדורה ומבולבלת זאת על רקע סכרת חריפה ממנה סובל העד...". בית המשפט נעתר לבקשה, "מנימוקי המבקשת [היא המשיבה לפנינו]".

המבקשת טוענת כי הבקשה להגשת התצהיר הנוסף לא נתמכה בתיעוד רפואי ולא הוברר בה כיצד מתקשר תצהירו של רואה החשבון לעדותו הבלתי-סדורה של המנהל. במהלך חקירתו של המנהל, ואף לאחריה – כך היא מדגישה – לא נשמעה טענה וחצי טענה בדבר מצבו הרפואי. המבקשת גורסת, כי בקשת המשיבה לא נועדה אלא להוות "מקצה שיפורים" – לאחר שמעדות המנהל התברר כי תביעתה של המשיבה היא חסרת בסיס.

המשיבה, לעומת זאת, טוענת כי מצבו של העד תוך כדי חקירתו היה ברור ונהיר לכל. התיק, לטענתה, מצוי בשלב של תחילת שמיעת העדויות, ועל כן ראוי היה להתיר לה להביא בפני בית המשפט את מלוא המידע הדרוש להכרעה בתובענה. מכל מקום, המדובר – כך טוענת המשיבה – בהחלטה שבסדרי דין, ובכגון דא נתון שיקול דעת רחב לערכאה המבררת.

דין הבקשה להידחות. אמנם, הכלל הוא כי ראיות יש להגיש לבית המשפט ב"חבילה אחת", אולם בהתקיים טעמים סבירים והוגנים תתכן סטייה מן הכלל האמור (רע"א 2137/02 ממן נ' פס חברת נפט בע"מ (טרם פורסם)). בענייננו, בחר בית המשפט להתיר את הגשת התצהיר הנוסף. בית המשפט שמע את עדותו של המנהל, וכפי הנראה סבר כי הגשת התצהיר הנוסף דרושה לשם בירור השאלה שבמחלוקת בין הצדדים. יש להניח כי התחשב גם בשלב בו מצוי המשפט. בסופו של יום, מדובר בהחלטה שבסדרי דין, אשר אין עילה מספקת להתערב בה. הפגם שבאי-צירוף התצהיר בשלב מוקדם יותר ניתן לריפוי באמצעות השתת הוצאות על המשיבה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר-טרחת עורך-הדין של המשיבה בסכום של 3,000 ש"ח.