ע"א 8511/08 פליקס כהן נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

1.

ביום 30.7.2006 חתם המבקש על כתב ערבות להבטחת כל חוב של חברת כאוס מעצבים בע"מ (להלן:"כאוס"), עד לסכום של 1.8. מיליון ש"ח. בהמשך, נקלעה כאוס לקשיים כספיים ניכרים. בין המבקש ואחרים לבין הבנק התנהלו מגעים באשר להסדרת חובותיה, ובסופו של יום נחתם ביניהם הסכם עליו חתמו, מצד אחד, כאוס, המבקש ואחרים, ומצד שני, המשיב. בהסדר זה, אושרה העובדה כי חובה של כאוס לבנק עומד על כ-5 מיליון ש"ח, וכן אושר קיומן של הערבויות לבנק להבטחת החוב האמור. לאחר שהסדר הפירעון לא קוים, כך לטענת המשיב, הוגשה מטעמו לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה בסדר דין מקוצר. בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה גם בקשה להטלת עיקול זמני על נכסי הנתבעים (בש"א 21870/07).

2.

המבקש הגיש בקשה ליתן לו רשות להתגונן (בש"א 22755/07), בה טען כי הוא מתקשה בקריאה;

הוא הוחתם על כתב הערבות מבלי שניתנה לו הזדמנות לקרוא אותו, תוך שהוטעה על ידי אחד השותפים האחרים אשר ציין בפניו כי הערבות נועדה להבטיח שחרור סחורה מהנמל; לא הובהרו לו עד תום התנאים שנכללו בכתב הערבות. נוכח האמור עתר המבקש לביטול צו העיקול הזמני (בש"א 23397).

3.

הבקשה לרשות להתגונן, נדחתה. נקבע, כי מכוח ההלכה הפסוקה על המבקש רשות להתגונן מוטל הנטל להוכיח כי בידו הגנה לכאורה מפני התביעה. ברם, בעניינו של המבקש ההסכם שבין הצדדים מגדיר את סכום החוב, מסדיר את הערבויות האישיות, ובשוליו אישר המשיב כי קרא את ההסדר והסכים לאמור בו. עוד צוין, כי המשיב לא שכנע את בית המשפט כי נפל פגם בהודאתו, הואיל והיא אינה משקפת את המוסכם בין הצדדים, או כי ניתנה תחת לחץ או כפייה, ובלשון המקור:

"מחקירתו של [המבקש] ואסופת המסמכים שהוצגה בהליך, שוכנעתי כי אין ממש בהגנתו. לא היה בפי [המבקש] כל הסבר לחתימתו של ההסדר לפרעון החוב בו הוא שב ומאשרר את תוקפה של ערבותו בסכום האמור עבור התחייבות כאוס כלפי הבנק, ערבות הנזכרת במפורש בסעיף 2.2. להסדר פירעון החוב. חתימתו בשולי ההסדר לפרעון החוב בה נאמר כי הוא מאשר כי קרא את המסמך והאמור בו מוסכם עליו, שומטת כל טענותיו בהקשר לכתב הערבות" (עמ' 10 להחלטת בית המשפט המחוזי).

בנוסף צוין, כי מועד ההסדר לפירעון החוב עומד נגד גרסת המבקש לפיה הוא היה ערב למשלוח בודד אחד של כאוס ולא לכלל חובותיה; כי בפני בית המשפט הונחו מסמכים רבים שיש בהם כדי להעיד על מחויבותו של המבקש לחובותיה של כאוס; כי הוא אישר את חתימתו של כל המסמכים האמורים; וכי בחקירתו הודה המבקש בכך שהוא חתם על הערבות שעה שידע כי כאוס נתונה בקשיים כלכליים. לבסוף צוין, כי טענות המבקש ביחס לכך שהסתבכותו נובעת מרצונו לסייע לבניו – שהיו מעורבים בעסקיה של כאוס – אינה יכולה לפטור אותו מערבותו ואף בה אין כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. נוכח האמור נקבע כי המשיב רשאי לפעול למימוש העיקולים. בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי – נדחתה.

4.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור, ועמו בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל שנפתחו נגדו. בגדרי הבקשה הוא מעלה, למעשה, את אותן טענות שנטענו בפני בית המשפט המחוזי. וכך לדוגמה הוא שב וטוען, כי לא הבין כראוי את משמעותו של כתב הערבות עליו חתם; קיים פער כוחות בינו לבנק; המשיב הפר את חובת הגילוי כלפיו והטעה אותו; הוא סבר שחתימתו על הסדר הפירעון מפקיעה את חתימתו על הערבות. כן נטען, כי אם ביצוע ההחלטה לא יעוכב, ייגרם לו נזק בלתי הפיך הואיל והוא עתיד להיות מפונה מדירתו, שהיא רכושו היחיד.

5.

המשיב סבור כי אין הצדקה לעיכוב ביצוע משום שסיכויי הערעור – המורכב ברובו מטענות שבעובדה – נמוכים; המשיב הוא מוסד פיננסי שיוכל להחזיר למבקש את כספו ככל שזו תהיה תוצאת הערעור; מאזן הנוחות נוטה לאי-עיכוב הביצוע. בצד האמור ציין המשיב, כי נוכח כך שלהבנתו, חששו העיקרי של המבקש הוא כי יפונה מדירתו, הוא מסכים למתן צו שייקבע כי המבקש לא יפונה מהדירה עד להכרעה בערעור. המשיב התנה את הסכמתו באלה: הוא ו/או כונס הנכסים שמונה יוכלו לבצע כל פעולה בדירה, למעט פינוי המבקש ואשתו ממנה; הוא יוכל לנקוט כל פעולה חוקית אחרת לגביית החוב; וכן כי המבקש יפרט מהם הסכומים העתידים להגיע לידיו ממנהלת סל"ע. בתגובתו מיום 3.12.2008 דחה המבקש הצעה זו.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובה לה, הגעתי למסקנה כי יש לקבלה באופן חלקי, במובן זה שהליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגד המבקש בכללותם לא יוקפאו, אולם האפשרות לפנותו מדירת מגוריו או לשנות את מצב הזכויות בה תימנע עד להכרעה בערעור. כפי שצוין לא אחת, הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה או פסק-הדין,

והדברים אמורים ביתר שאת מקום בו מדובר בחיוב כספי (ע"א 7502/08 שלום נ' שי גרנות – כונס נכסים קבוע (לא פורסם, 30.11.2008) פסקה 10 להחלטתה של השופטת נאור; ע"א 7725/08 ורסצ'ה 83 בע"מ נ'

Gianni Versace S.P.A ׁ(לא פורסם, 22.9.2008)).

כך או כך, בית-המשפט יורה על עיכוב ביצוע של החלטה או של פסק דין בכפוף להתקיימותם של שני תנאים מצטברים: הראשון, כי לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור להתקבל, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע. בנסיבות המקרה שלפני, אין לומר כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, הואיל והכרעתו של בית-משפט קמא הייתה עובדתית בעיקרה וכידוע, הנטייה להתערב בממצאים מסוג זה היא מצומצמת ביותר. בצד האמור אני סבור, כי מאזן הנוחות מחייב את קבלת הבקשה. אכן, המשיב הוא מוסד פיננסי, ולכאורה, ככל שהערעור יתקבל, יוכל המבקש לקבל את הסכומים ששילם על חשבון החוב. מאידך, פינויו של המבקש מדירת מגוריו – ומכירתה בידי המשיב לצד שלישי – עלולה לגרום תוצאה בלתי הפיכה (ע"א 8519/06 יעקב נ' גכמן (לא פורסם, 10.4.2007); ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (לא פורסם, 18.4.05)) . בנסיבות אלו, אני מחליט לקבל את הבקשה באופן חלקי, ולהורות כי עד להכרעה בערעור, לא ייעשה כל שינוי במצב הזכויות בדירת המגורים של המבקש והוא לא יפונה ממנה. אעיר, כי לא נעלמה מעיני בקשתו של המבקש כי מתן הצו הזמני לא יותנה בהפקדת ערבות כספית כלשהי, אולם נוכח היקפו של החוב, ובשל סיכויי הערעור, לא אוכל להיענות לבקשה זו. הצו הזמני יותנה, אפוא, בהפקדת ערבות בנקאית אוטונומית בסך 50,000 ש"ח להבטחת נזקי הבנק אם הערעור יידחה . הערבות תופקד בתוך 21 ימים ממועד מתן החלטתי זו. לא תופקד הערבות עד המועד הנקוב – יפקע הצו.