ע"א 8545/04 עדנאן רג'א מטר נ. פהד פהיד בלאן

השופט א' רובינשטיין:

א.ערעור זה עיקרו השגה על קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי. המחלוקת היסודית בין הצדדים נסבה על השאלה, האם – כטענת המערער – רכש מן המשיב 1 ב-1982 חלקים בחלקה 13 בגוש 17406 שבכפר כנא, או שמא, כטענת המשיב 1, רכש הימנו אך חלקים בחלקה אחרת, חלקה 1. שאלה נוספת שעלתה היא היחס בין העיסקה הנטענת לבין עיסקה שבין המשיבים 1 ו-2.

ב.בית המשפט קמא, בפסק דין מנומק, דחה את תביעת המערער, לאחר שלא קיבל את גירסתו כי הצהרה למס שבח משנת 1982 שהתיחסה לחלקה 1 בטעות יסודה, והכוונה היתה לחלקה 13; זאת אף שלא קיבל את גירסת המשיב 1 כי לא חתם על ההצהרה. בית המשפט קבע פוזיטיבית, כי נמכרו החלקים בחלקה 1 בלבד.

ג.בערעור הפנה בא כוח המערער עיקר טענותיו למה שראה כעניין בלתי הגיוני, ששולחו רכש פעמיים את החלקים בחלקה 1 – כביכול – פעם בעיסקה הנדונה וב-1982 ופעם ב-1984, ושילם עליה – כנטען – פעמיים מס. לשיטתו פשיטא איפוא שהיתה טעות בקביעה כי ב-1982 נרכשו חלקים בחלקה 1, ויש לקבוע כי נרכשו חלקים בחלקה 13, מה גם שבמקביל נקשרו ב-1982 עסקות לגבי שתי החלקות עם אחיו של המערער, ומה גם שגידר ועיבד חלקה אחרונה זו לאורך השנים. מנגד טען בא כוח המשיבים, כי אילו כך היה, לא היה המערער יושב בחיבוק ידיים במשך עשרות שנים ולא פונה לשלטונות המס לתקן את הטעות אלא היה מטפל ברישום, כשם שנרשמו ב-1986 הזכויות בחלקה 1.

ד.(1) טענה אחרת של המערער קשורה למחיר הנמוך יחסית של העיסקה ב-1982 ביחס לעיסקה מקבילה, שמכך ביקש לגזור כי היא חלה על עיסקה בחלקים בחלקה 13, הקטנה יותר, ולא בחלקה 1.

(2) המערער ביקש לתמוך יתדותיו בתפיסת תום הלב בפרשנות חוזים, ולעגנן בהלכת ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים, פ"ד מט(2) 265 (הנשיא ברק). לשיטתו נעשה לשולחו עוול גדול בכך שבגלל טעות, המוכחת מעצם קיומן של שתי עיסקות לגבי חלקה 1, הפסיד בדינו.

ה.חוששנו לאחר עיון, כי אין בידינו להיעתר לערעור. כאמור, הוא מכוון בראש וראשונה כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא. בנקודה הספציפית, הסברו של בית המשפט קמא לאי המעש בקשר לרישום הזכויות בחלקה 13 (בעוד שב-1986 נרשמו הזכויות בחלקה 1), היא שאכן לא נקשרה עיסקה לגבי חלקה 13. לגבי חלקה 1 היתה בידי המערער – כך מנמק בית המשפט קמא – רק ההצהרה למס שבח מ-1982, ולכן דאג להחתים את המשיב 1 (בפני עו"ד אחר, לא בא כוחו הנוכחי שעסק בעיסקה ב-1982) על יפוי כוח בלתי חוזר בקשר לחלקה זו (חלקה 1), ואכן רישום החלקים בה על שמו נעשה ב-1986. יצוין כי לא נתחוורה הטענה שמס שבח שולם בשנית. באשר לטענה כי המערער גידר את חלקה 13, קבע בית המשפט קמא כי למערער חלקים לא מעטים (כ-5/12) מחלקה זו, ופשיטא איפוא שגידר אותה, גם בלא נשוא המחלוקת. באשר למחיר, לא נוכל, בהיעדר ראיות בהקשר ספציפי זה, להידרש לכך. לא אכחד, כי נותרות תמיהות מסוימות באשר למשיב 1 למצער בעקבות קביעות בית המשפט קמא. ואולם, נוכח האמור, סבורנו כי המערער לא הרים את הנטל הנדרש במישור האזרחי בבואו להשיג על מסמך כתוב בטענת טעות שלא נדרש אליה קרוב לשני עשורים, אפילו היתה טעות, כפי שמנסה המערער להוכיח מפירוט הסכומים ששולמו אל מול גודל החלקות במסמכי מס שבח, מה שלא קיבל בית המשפט קמא.

ו.נוסיף: המערער מבקש מאתנו לקרוא מסמך מ-1982, ההצהרה למס שבח, כאילו נכתב בו במקום חלקה 1 - חלקה 13; קרי, פרשנות תכליתית של המסמך בגדרי תום הלב. ואולם, כדי להפעיל פרשנות תכליתית יש צורך בתשתית ראייתית המטה את הכף לעברו של הטוען טענה זו. ואולם, בענייננו עומדת למערער לרועץ, גם אם ישנן תמיהות מסוימות כאמור, בראש וראשונה העובדה הנזכרת שבמשך כשני עשורים לא פעל לתיקון הטעות. אכן, אפשר ואדם יחשוב כי הדברים מוסדרים ולא ידקדק לבדוק; אך במקרה דנא התקשה המערער להסביר את המחדל, וראו החלטת השופטת (דה ליאו) לוי מיום 29.5.03 בת"א 605/03 בקשר לצו מניעה שנתבקש, שלגביו לא הגיב המערער בעניין זה.

ז.משאמרנו זאת, אין מקום להידרש לשאלת היחסים בין משיב 1 למשיבה 2.

ח.ולבסוף, ניכר מטיעוני בא כוחו המלומד של המערער כי הוא מאמין שנגרם לשולחו עוול בשל טעות; אך במכלול לא מצאנו מקום להתערבותנו בפסק דינו של בית המשפט קמא, ואין בידינו להעתר לערעור. בנסיבות איננו עושים צו להוצאות.