פסק-דין4 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 8553-22 ע"א 8553-22

ניתן ביום

בקצרה

תוצאה: נדחה
סדר דין אזרחי · פסלות שופטערעור על החלטה שלא לפסול שופט מלדון בתביעה אזרחית

הערעור עסק בבקשת פסלות של שופט בשל ניסוח בהחלטה ביניים שהתייחס להסכם השיתוף כאילו נכרת, בעוד המערערים טוענים כי לא חתמו עליו. בית המשפט קבע כי הניסוח היה לקוי אך נכתב בשגגה, והבהרת המותב מסירה את החשש למשוא פנים. הערעור נדחה והמערערים חויבו בהוצאות.

העובדות

התובע הגיש תביעה לאכיפת הפרת הסכם למכר מקרקעין נגד שני נתבעים, ולאחר מכן הוגשה הודעת צד ג' לשותפים במקרקעין הטוענים כי לא חתמו על הסכם שיתוף. במהלך דיון הוכחות שהתקיים לאחר החלטה בעניין צירוף ראיה נכתב בסקירה כי הסכם השיתוף נכרת, ובעקבות כך התבקש המותב לפסול את עצמו. המותב הבהיר כי מדובר בסקירה תמציתית של טענות התובע ולא בהכרעה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הניסוח בהחלטה בעניין צירוף הראיה, המתייחס להסכם השיתוף כאילו נכרת, מקים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסילת השופט?

הלכות

  1. 1

    החלטות ביניים ככלל אינן מקימות עילת פסלות, והבהרת המותב כי הניסוח נבע משגגה ואינו הכרעה מסירה את החשש למשוא פנים.

    ״הניסוח אכן היה לקוי אך הבהרת המותב מדברת בעד עצמה ומעמידה את הדברים על דיוקם״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • משוא פנים
  • חשש ממשי למשוא פנים
  • הסכם שיתוף
  • החלטת ביניים
  • טעות סופר
  • הבהרת המותב
  • צירוף ראיה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

פסק-דין בתיק ע"א 8553/22

בבית המשפט העליון

ע"א 8553/22

לפני:

כבוד הנשיאה א' חיות

המערערים:

1. ציונה מאדר הדר

2. יונה מאדר ז"ל

נ ג ד

המשיבים:

1. מתתיהו קריטי

2. נחמיה קהא

3. עזרא קהא

4. עו"ד דקל בנימין

5. ציפורה בשן ז"ל

ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות בת"א 29764-03-18 שניתנה ביום

5.12.2022 על-ידי השופט י' פת;

תגובה מטעם משיב 3 מיום 16.12.2022;

תגובה מטעם משיב 2 מיום 19.12.2022;

תגובה מטעם משיבה 5 מיום 20.12.2022;

תגובה מטעם משיב 1 מיום 20.12.2022

בשם המערערים:

עו"ד מנשה יהודה משה

בשם המשיב 1:

בשם המשיב 2:

עו"ד הלוי ליאור לוי

עו"ד דוד שוורצבאום

בשם המשיב 3:

עו"ד אלי חסון

בשם המשיב 5:

עו"ד יואל שוסף

פסק-דין

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום ברחובות (השופט י' פת) מיום 5.12.2022 בת"א 29764-03-18 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.

1.המשיב 1 (להלן: התובע בהליך) הגיש נגד המשיבים 2 ו-3 תביעה בטענה כי הפרו הסכם למכר מקרקעין שכרתו עמו. ביום 31.5.2018 הגיש המשיב 3 כתב הגנה ובקשת ארכה להגשת הודעת צד ג' למשיב 4. ביום 20.2.2020 הגיש המשיב 2 הודעת צד ג' למערערים ולמשיבים 4 ו-5, ובהמשך הגיש גם כתב הגנה (המערערים והמשיבה 5 יכונו להן ביחד: השותפים במקרקעין).

בהודעת צד ג' ובכתב ההגנה שהגיש המשיב 2 נטען כי הזכויות במקרקעין משותפות לו, למשיב 3, למערערים ולמשיבה 5. לטענתו, ביום 23.9.2012 נחתם הסכם שיתוף בין המשיבים 3-2 ובין המערערים והמשיבה 5, או יורשיהם, לפי העניין (להלן: הסכם השיתוף). לפי המשיב 2, השותפים במקרקעין נמנעו מלשתף פעולה עם הליכי פרצלציה במקרקעין, באופן שמקים להם אחריות לכל סעד שייפסק נגדו בהליך, אם ייפסק כזה.

2.ביום 8.6.2020 הגישו השותפים במקרקעין כתב הגנה שבו הכחישו שחתמו על הסכם השיתוף וטענו כי החתימות על העתק ההסכם שצירף התובע בהליך אינן חתימותיהם.

3.ביום 18.10.2022 וביום 21.11.2022 התקיימו דיוני הוכחות, ונקבעו דיוני הוכחות נוספים, בין היתר ליום 5.12.2022.

ביום 29.11.2022 הגיש התובע בהליך בקשה להגשת ראיה, במסגרתה טען כי הראיה הוגשה פעמיים קודם לבקשה אך לא נסרקה לתיק. לטענתו, מדובר במסמך שהתקבל מרשות מקרקעי ישראל והוא "מהותי ונדרש ביותר" להליך, ולפיכך התבקש בית המשפט להתיר את הגשתו כראיה מטעם התובע בהליך.

4.לאחר קבלת התייחסות יתר הצדדים לבקשה, ביום 5.12.2022 נתן המותב החלטה בבקשה (להלן: ההחלטה בעניין צירוף הראיה). המותב סקר בקצרה את השתלשלות ההליך וציין, בין היתר, כי "ביום 23.9.2012 נכרת הסכם שיתוף בין [המשיבים 3-2] לבין [השותפים במקרקעין] [...]". המותב הוסיף ופירט את הקשרה של הראיה למחלוקת בין הצדדים, וקבע כי לא הוצג טעם יוצא דופן המצדיק את הגשת הראיה בשלב כה מתקדם של ההליך, אך ציין כי בשל טעות של מותב קודם שטיפל בהליך הוטל חיסיון על הראיה שהוגשה לתיק, ולפיכך הורה המותב על הסרת החיסיון כך שהמסמך יהיה גלוי בתיק, מבלי שיהיה בכך "ראיה בדבר הגשתו".

5.לאחר מתן ההחלטה ובהמשך אותו היום התקיים דיון ההוכחות. בפתח הדיון טען ב"כ המערערים כי בהחלטה בעניין צירוף הראיה המותב "קבע כי הסכם השיתוף בין [המשיבים 2 ו-3] ל[שותפים במקרקעין] נכרת" והוסיף כי הם טוענים "שלא היה ולא נחתם על ידי [השותפים במקרקעין]". בין הצדדים התקיים דין ודברים בנוגע לנקודה זו, ובהמשך לכך נתן המותב החלטה המבהירה:

"באשר להסכם השיתוף ולטענת [ב"כ המערערים] אבקש להבהיר כי מדובר בסקירה תמציתית ולא ממצה של טענות [התובע בהליך]. לא עסקתי בטענות יתר הצדדים, כי רבות הן. עסקתי בטענות התובע כי התובע הוא זה שמבקש לצרף את המסמך מטעמו ואני מבהיר את זה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים".

6.חילופי הדברים בנוגע להחלטת המותב בעניין צירוף הראיה נמשכו, והמותב שב והבהיר "שטחתי אך ורק את טענות התובע. הסברתי את זה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. לא מדובר בדיון והכרעה. לא מדובר בהכרעה שלי".

חרף האמור הודיע ב"כ המערערים כי לגישתו המותב אישר "את הסכם השיתוף מבלי שנשמעו טענות הצדדים", ולפיכך ביקש כי המותב יפסול את עצמו.

7.המותב דחה את בקשת הפסלות על אתר וחזר על הבהרתו כי התייחס להסכם השיתוף "במסגרת סקירה ממעוף הציפור" וכי מדובר ב"טעות סופר" שבעטיה לא הזכיר כי קיימת מחלוקת לגבי ההסכם. המותב קבע כי החלטות ביניים אינן מקימות עילת פסלות והדגיש כי מכל מקום כלל אין מדובר בהחלטת ביניים שכן ההתייחסות להסכם השיתוף לא הובאה בדיון והכרעה "אלא בסך הכל בסקירה של הדברים". המותב חזר והדגיש כי "אין באמירה לגבי הסכם השיתוף משום גריעה, חלילה, מטענות [השותפים במקרקעין]" והוסיף כי הוא מקווה שבכך "הפיס את דעתם" של השותפים במקרקעין שלא הייתה כל כוונה להכריע במחלוקת.

8.מכאן הערעור שלפניי בו חוזרים המערערים על טענותיהם ומוסיפים כי לא זאת בלבד שהמותב קבע כי נחתם הסכם שיתוף, אלא שגם לאורך ניהול ההליך המותב לא נעתר לבקשתם להורות למשיבים 2 ו-3 להמציא לידיהם עותק מקורי של ההסכם. המערערים חוזרים על טענתם כי לא חתמו על ההסכם וכי המותב קבע "באופן ברור כי נכרת הסכם שיתוף".

המשיב 1 טוען כי דין הערעור להידחות שכן לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים, בפרט נוכח הבהרת המותב כי העובדה שלא אזכר את המחלוקת בעניין הסכם השיתוף היא "טעות סופר". המשיבים 2 ו-3 סבורים אף הם כי דין הערעור להידחות, והם מפנים כי הגשת הערעור "תמוהה ביותר" נוכח הבהרת המותב בדבר כוונתו. המשיבה 5 הודיעה כי היא אינה נוקטת עמדה בנוגע לטענת הפסלות, אך לגישתה יש לחייב את המערערים בהוצאות בגין הגשת הערעור.

9.עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט קבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי נסיבות כאלה מתקיימות בענייננו. המערערים טוענים כי המותב קבע ממצאים סופיים בנוגע להסכם השיתוף השנוי במחלוקת בין הצדדים. ואולם, המותב הבהיר ב"רחל בתך הקטנה", חזור והבהר, כי הניסוח המופיע בהחלטה בעניין צירוף הראיה יסודו בשגגה וכי כוונתו הייתה לסקור את טענות התובע בבקשה ולא להכריע בשאלות העומדות לדיון בהליך ובהן – סוגיית כריתת ההסכם.

סיכומו של דבר – הניסוח אכן היה לקוי אך הבהרת המותב מדברת בעד עצמה ומעמידה את הדברים על דיוקם. בנסיבות אלה, איני סבורה כי קמה הצדקה לפסילת המותב.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות ושכ"ט עו"ד של המשיבים 1, 2, 3 ו-5, בסך של 1,000 ש"ח לכל אחד, ובסך הכל 4,000 ש"ח.

ניתן היום, כ"ח בכסלו התשפ"ג

(22.12.2022).

ה נ

ש י א ה

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1החלטות ביניים ככלל אינן מקימות עילת פסלות, והבהרת המותב כי הניסוח נבע משגגה ואינו הכרעה מסירה את החשש למשוא פנים.