ע"א 8576/01 עיסאם אבו שיכה נ. מדינת ישראל

בתאריך 9.10.01 נראה העורר על ידי שוטרים אשר ניצבו בתצפית כשהוא מוציא אקדח מחולצתו ויורה באוויר. העורר לא נלכד במקום אלא רק לאחר מספר ימים, והגרסה בה התגונן היתה שלמעשה מדובר ביריות שמחה, אשר לא נורו מנשק חם אלא מאקדח-גז, אותו נטל מנער כלשהו שעמד בסביבתו. דא עקא, נער זה לא נראה על ידי התצפית, ועל כן הנחת המוצא בשלב זה של ההליכים היא, שהנשק אשר נראה בידי העורר הובא לזירה על ידו, ומטעמים שלא קשה לעמוד עליהם בחר העורר לדבוק בגרסה שונה.

השופטת המלומדת של בית המשפט המחוזי החליטה לעצור את העורר עד תום ההליכים, אף ששניים אחרים, שחטאו בעבירות דומות באותו אירוע, שוחררו על ידה. באת-כח העורר, עו"ד אולמן, טענה כי שולחה הופלה לרעה, ועם טענה זו אין בידי להסכים. כאמור, לא זו בלבד שהעורר נראה מוציא את האקדח מחולצתו ויורה בו, אלא שהוא נראה גם מסתלק עמו. זאת ועוד, לנוכח דברים שהשיב העורר לאחד מחוקריו, היינו, שהוא יכול לאלתר הסברים בחקירתו, מותר היה לתהות אם הסברו לענין הנשק (אקדח גז) לא היה אחד מאלה שאלתר לאחר מעצרו.

עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין, הוגדרה כ"עבירת ביטחון" בסעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-), ובתור שכזו היא מצביעה על מסוכנות ומקימה עילת מעצר (סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק). אם תוסיף לכך את העובדה כי העורר לא מסר את הנשק לידי אנשי החוק, ולא נטען על ידו שהוא רשאי לשאת בנשק זה או בנשק כלשהו, אינך יכול שלא להגיע למסקנה כי סכנתו של עורר זה קיימת ונמשכת, ומכאן הצורך בהחזקתו במעצר.

הערר נדחה.