פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 8590/05
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערים:
1. משה אלבז
2. זהרי אלבז
נ ג ד
המשיבים:
1. סבטלנה
מטייב
2. רבינו מטייב
3. סופיה מטייב
4. עו"ד אבינועם רוזן
ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (השופט ה' פינשטין), מיום
14.8.2005, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 2585/03
בשם המערערים: עו"ד משה
פולק
פסק-דין
1. המשיבים
1-3 רכשו, בשנת 1996, את זכויות החכירה של המערערים בנכס מקרקעין. על אופן יישומו
ופרשנותו של הסכם המכירה התפתח סכסוך משפטי. במסגרת סכסוך זה, הגישו המשיבים 1-3
כנגד המערערים תביעה בבית משפט השלום ברחובות (ת"א 2159/97; להלן – ההליך
הקודם). בפסק הדין בתיק זה, שניתן ביום 4.4.2002, קיבל בית המשפט את עמדת המשיבים,
תוך שנקבעו ממצאי מהימנות לגבי המערערת 2. וכך קבע בית המשפט, מפי השופט ה'
פינשטין:
"צודק...בא כוח
[המשיבים], בטעוניו...קשה לרכוש אמון ל[מערערת 2]..[המערערת 2] מסרה מספר גירסאות
סותרות בהזדמנויות שונות, ואף הודתה בפה מלא כי לא דברה אמת...אין אפשרות לאמץ
גירסה אחת קוהרנטית, אמינה של [המערערת 2]...איני מוכן לקבל את התפתלויות [המערערת
2] ו'הסבריה-כביכול'"".
2. בין אותם צדדים מתנהל כעת דיון משפטי
נוסף, אף הוא בבית משפט השלום ברחובות בפני השופט ה' פינשטין (ת"א 2585/03).
המערערים ביקשו, ביום 19.7.2005, לפסול את בית המשפט מלדון בעניין זה. לטענתם,
קביעות המהימנות שקבע השופט בהליך הקודם כלפי המערערת 2, והעובדה שהתקבלה עמדת
המשיבים בהליך הקודם, יוצרת אפשרות ממשית למשוא פנים מצדו. המשיבים 1-3 סברו שאין
מקום לקבל את בקשת הפסילה. לשיטתם, ההליך הקודם עסק בשאלת האחריות בלבד, ואילו
ההליך הנוכחי עוסק בשאלת הפיצויים.
3. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה (ביום 14.8.2005).
וזה נוסח החלטתו, מפי השופט פינשטין:
"לאחר שקראתי את
הבקשה ואת התגובה, ולאחר שקראתי את פסק דיני משנת 2002, אין מקום להעתר לבקשה.
הדברים נאמרו על-ידי בהמשך לתיק הנ"ל, והסתמכו בין-השאר, על הודאת
המבקשת".
על החלטה
זו הוגש הערעור שבפניי, בו חוזרים המערערים על טענותיהם מבקשת הפסילה. לטענתם יש לפסול את בית המשפט עקב החשש למשוא פנים מצדו.
4.לאחר שעיינתי בחומר המונח לפניי נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. העובדה כי בית המשפט לא קיבל את עדותו או עמדתו של מי מהצדדים בהליך או הליכים קודמים אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לפסילתו (השוו: ע"א 8397/05 וייס נ' רשות הפיתוח (לא פורסם) והמקורות הנזכרים שם). הדבר תלוי בקשר המהותי שבין ההליכים. במקרה דנן, הקשר בין שני ההליכים הוא מינימאלי ביותר, אם בכלל קיים. כפי שעולה מהחלטת בית המשפט, קביעותיו בהליך הקודם יפות להליך זה בלבד, ואין להשליך מהן על ההליך הנוכחי (השוו: ע"פ 10647/02 שאמה שיווק ואיחסון גידולים חקלאיים בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4228/02 שאמה שיווק ואיחסון גידולים חקלאיים בע"מ נ'
הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז מרכז (לא פורסם)). ככל שיש צורך בשמיעת עדויות בעלי הדין בהליך הנוכחי, חזקה על בית המשפט שישמע אותן ללא משוא פנים. בנסיבות אלו לא קם חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים מצד השופט. לא ניתן לומר כי "המשחק מכור" וכי דעתו של בית המשפט "ננעלה" מלשמוע את טענות המערערים בשאלה המשפטית החדשה המונחת לפתחו (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב-ראש ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 605).
אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 3,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ד בתשרי התשס"ו
(27.10.2005).
ה
נ ש י א