פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
ע"א
8590/08 - ב'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערים:
יורשי המנוח ג'מיל מוסא יוסף מצארווה (לחאם)
נ ג ד
המשיבים:
1. האפוטרופוס לנכסי נפקדים
2. רשות הפיתוח
בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשים:
עו"ד נאיל דקה
בשם המשיבים:
עו"ד שרון הואש-איגר
החלטה
בפניי בקשה הנושאת את הכותרת "בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין עד לערעור". בפועל, מעיון בבקשה גופה עולה כי עניינה ככל הנראה בבקשת סעד זמני בערעור כפי שיפורט להלן.
ביום 4.12.2006 ניתן נגד המבקשים פסק דין בתיק אזרחי 29120/00 בבית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת ת' שרון-נתנאל ) בענין מבנים שונים שהקימו על מקרקעין בבקה אל גרבייה, הידועים כחלקה 31 בגוש 8777 (להלן: המקרקעין ). על פי הרישום, הבעלות ב- 18/30 חלקים מהמקרקעין הינה של האפוטרופוס לנכסי נפקדים, הוא המשיב 1. רשות הפיתוח, היא המשיבה 2, רכשה את חלקו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים והגישה את התביעה האמורה על מנת לסלק את ידם של המבקשים מהמקרקעין. כאמור, בית משפט השלום הכריע בתביעה נגד המבקשים ואף חייב אותם להרוס את המבנים שבנו על החלקה (להלן: פסק הדין המקורי ). המבקשים ערערו על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 4037/07).
במקביל להליך הנזכר לעיל הגישו המבקשים תביעה ב בית המשפט המחוזי בחיפה לתיקון רישום הזכויות במרשם מכוח הוראות סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (תיק אזרחי 658/06, להלן: תיק תיקון הרישום ).
ביום 4.3.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין המקורי (כבוד סגן הנשיא י' גריל וכבוד השופטים ע' גרשון וי' וילנר ) בגדרו הורה בית המשפט על דחיית הערעור, בהסכמת המבקשים, אולם הורה כי צו ההריסה שקבע בית משפט השלום בפסק הדין המקורי יעוכב עד למתן פסק הדין בתיק תיקון הרישום.
ביום 1.9.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק תיקון הרישום (כבוד השופט ר' סוקול ) בגדרו נדחתה תביעתם של המבקשים. במועד זה פקע למעשה צו עיכוב הביצוע שנתן בית המשפט המחוזי בע"א 4037/07 האמור. לפיכך, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע ל בית המשפט
המחוזי בגדר תיק תיקון הרישום.
ביום 21.12.2008 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את הבקשה ובה הובהר גם כי למעשה אין מ דובר
ככל הנראה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידו כי אם בבקשה לסעד זמני בתקופת הערעור, סעד המצוי בכלל בגדר סמכותו של בית המשפט הדן בערעור, היינו, בית משפט זה.
מכאן הבקשה שבפניי אשר הוגשה במסגרת הערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין בתיק תיקון הרישום (ע"א 8590/08), הנושאת כאמור כותרת של "עיכוב ביצוע" אך עניינה בפועל, ככל הנראה, בסעד זמני לפיו יותלה צו ההריסה שנקבע בפסק הדין המקורי עד להכרעה בערעור אותו הגישו המבקשים על פסק הדין בתיק תיקון הרישום.
לטענת המבקשים, במידה ולא יינתן הסעד המבוקש עלול להיגרם להם נזק בלתי הפיך היות והם המחזיקים בשטח ובנו בו בתים מזה זמן רב, כאשר לשיטתם סיכויי הערעור טובים הם.
מנגד טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות היות וערעור המבקשים סב רובו ככולו על קביעות עובדתיות שקבע בית המשפט המחוזי ומכאן שסיכוייו קלושים. עוד נטען כי התנהלותם של המבקשים במקרקעין הייתה נגועה בחוסר תום לב כפי שנקבע בפסק הדין המקורי, ואף בכך יש כדי לדחות את בקשתם.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ובהחלטות השונות שניתנו בעניינם של המבקשים, הגעתי למסקנה כי דין בקשתם להידחות.
בהתאם להוראות תקנה 471(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נדרש המבקש סעד זמני בשלב הערעור להראות כי נתקיימו "טעמים מיוחדים" אשר יצדיקו היענות לבקשתו. זאת, מאחר שדחיית התובענה בערכאה הדיונית מטה את נקודת האיזון לטובת ה"זוכה" על פי פסק הדין, ועל כן יקשה על המבקש לשכנע את בית המשפט
בצדקתו של הצו. לפיכך, הנטל הוא על המבקש להראות כי סיכויו לזכות בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור (ראו, למשל, ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי (לא פורסם, 29.1.2007)).
אמנם, מקום בו מבוקש סעד המכוון למנוע פינוי ממבני מגורים, נטיית
בית המשפט תהא להיענות לבקשה למתן הסעד, שכן על פי רוב מ דובר
בצעד שאינו הפיך. עם זאת, גם נטייה זו כפופה לקיומו של סיכוי טוב לקבלת הערעור (ראו, למשל, ע"א 10702/05 לוי נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 14.1.2007)).
בענייננו, אף שאינני קובע מסמרות בענין, לא מצאתי כי המבקשים עמדו בנטל להוכיח כי סיכויי הצלחתם בערעור הינם טובים. עיון בערעור שהגישו המבקשים מעלה כי עיקר טענותיהם מופנות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי כי המבקשים לא עמדו בנטל הכבד להוכיח כי רישום החלקה על שם המשיב 1 נעשה במרמה וכי הליכי הרישום נעשו כשהם גלויים לציבור. בית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור אינו נוהג להתערב בקביעות עובדתיות שקבעה הערכאה הדיונית, ובמיוחד נכון הדבר בכל האמור להוכחת טענת מרמה אשר הנטל להוכחתה רובץ על המבקשים והינו נטל כבד. משכך, לא ניתן לומר כי המבקשים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי נתקיימו בעניינם הנימוקים המיוחדים שיידרשו לשם היענות לבקשה למתן סעד זמני בשלב הערעור.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
בנסיבות הענין כל צד ישא בהוצאותיו.
ניתנה היום, כ"ב בשבט התשס"ט (16.2.2009).
ש ו פ ט