ע"א 8605/99 דבורה קופרשטיין נ. ועדת הערר שע"י הוועדה המחוזית לתכנון ולבנ

בפני בקשה לפטור מערבון או להפחתתו.

1.המבקשת ובעלה הם בעלי דירת גג המשתרעת על שתי קומות. הם קירו חלק ממרפסת הגג וביקשו מן הוועדה המקומית לתכנון ובניה היתר בדיעבד לקירוי האמור. פנייתם נדחתה, כך גם עררם למשיבה, ועדת העררים שליד הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה, וכך גם העתירה המנהלית שהגישו נגד המשיבה. עתירה שפסק הדין בה הוא נשוא הערעור שהוגש לבית משפט זה.

2.בבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי היא ובעלה שכירים (בבנק "יהב" ובשירות המדינה), משכורתם נטו היא כ- 4,500 ש"ח לכל אחד, כאשר משכורת זו כוללת גם החזרי הוצאות. שניהם נטלו הלוואות שונות וכל אחד מהם חב כ - 70,000 ש"ח. לשניהם ליקויים רפואיים. אביה הישיש והנכה של המבקשת מתגורר בביתה והטיפול בו מצריך מאמצים ברבים. לבני הזוג שלושה ילדים קטינים. כנגד בעלה של המבקשת תלוי ועומד גם כתב אישום בגין קירוי מרפסת הגג - כתב אישום שההתגוננות מפניו תגרום אף היא להוצאות ניכרות. בנסיבות אלו, טוענת המבקשת, גורם חיובה בהפקדת ערבון (בסך 20,000 ש"ח) להכבדה רבה. מנגד, טוענת המבקשת - לא יקשה על המשיבה לגבות את ההוצאות שייפסקו לזכותה, אם יפסקו, ממשכורתה וממשכורת בעלה. בהתייחסה לסיכויי הערעור טוענת המבקשת, כי סיכויי ערעורה טובים, משום שבית המשפט המחוזי לא נדרש למכלול הטיעונים שהעלתה. וכי אפילו יידחה ערעורה רבים הסיכויים שלא תחוייב בהוצאות או שתחוייב בהוצאות בסכום נמוך. זאת משום שמן ההליכים הקודמים עולה, כי רבים נהגו כפי שנהגה המבקשת ונגדם לא ננקטו הליכים (לענין זה מוסיפה המבקשת, כי בית המשפט המחוזי לא מצא מקום לחייבה בתשלום הוצאות, אף שדחה את עתירתה). עוד טוענת המבקשת, כי מעיון בפסיקתו של בית משפט זה בענייני תכנון ובנייה עולה, כי מועטים הסיכויים שהמבקשת תחוייב בהוצאות בסכום העולה על 10,000 ש"ח.

3.בתגובתה טוענת המשיבה, כי בבואו להידרש לבקשה לפטור מערבון יידרש בית המשפט לא רק להכנסות המבקש אלא גם לנכסיו. שכן הללו יכולים לשמש מקור לגיוס כספי הערבון (הן במימושם והן בשמשם כבטוחה). לעניין זה מציינת המשיבה, כי הדירה נשוא המחלוקת היא דירת גג. בהתייחסה לסיכויי הערעור טוענת המשיבה, כי הואיל והמדובר בערעור על פסק דין בעתירה מנהלית מוטל על המבקשת נטל כפול: עליה להראות, הן כי קיימת עילה להתערבות בשיקול דעתה של המשיבה, כרשות מנהלית והן כי החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעשות כן היא שגויה באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

4.דין הבקשה להידחות. מן המידע שמסרה המבקשת ומן המסמכים שצורפו לבקשה עולים הפרטים הבאים: המבקשת מתגוררת בדירה ששטחה 120 מ"ר ושטח הגג הצמוד אליה הוא 110 מ"ר (טיעונו של בא כוח המערערת במסגרת הדיון בעתירה המנהלית), המבקשת ובעלה משתכרים כ8,000- ש"ח נטו לחודש (כל אחד מהם), ככל הנראה לכל אחד מהם מכונית (שניהם מקבלים החזרים ותוספות עבור רכיב זה והמבקשת מחזירה, בין היתר, הלוואה שנטלה לשם כך), הם מפרישים ממשכורתם לצרכי קרנות השתלמות וחסכונות מחסכונות שונים. אכן, הם מחזירים הלוואות רבות שנטלו. אולם האופן בו הם בוחרים לנהל את ענייניהם הכספיים אינו אמור להשפיע על חיובם (וליתר דיוק: חיובה של המבקשת) כלפי המשיבה. המבקשת אינה יכולה להישמע בטענה, כי אין לה האמצעים הדרושים לשם עמידה בחובת הפקדת ערבון. דומה שבידיה די הצורך נכסים שיאפשרו את גיוס הסכום הדרוש (שלעת עתה אינו אלא התחייבות תלויה ועומדת - ולא חיוב בפועל) ושאלת גיוס הכסף היא שאלה טכנית - ולא מהותית. מקובלים עלי דברי המשיבה לעניין סיכוייו הא-פריוריים של הערעור, נוכח המשוכה הכפולה שבפניו הוא ניצב. לא מצאתי בעובדה שבמקרים מסויימים נפסקו סכומים הנופלים מן הסכום אותו חוייבה המשיבה להפקיד בכדי להביא להפחתת סכום הערבון. המבקשת עצמה נהגה זהירות בהעלאת טיעון זה והדברים ברורים: כל תיק נבחן לגופו והנסיון להקיש מתיקים אחרים אינו נקי מבעיות. בפרט שכך הם פני הדברים כאשר סכום הערבון שנקבע כאן אינו גבוה במיוחד.

הבקשה נדחית איפוא. המבקשת תפקיד את הערבון שהושת עליה תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.