ע"א 8609/13 יהויקים יוסף חדד נ. גבריאל דדון

לפניי בקשה מטעם המערער להורות על הוצאתו של מוצג מסוים מתיק המוצגים של המשיבים 1-2 (להלן: המשיבים ) ועל מחיקת סעיפים מסיכומיהם. המוצג עליו מדובר, אשר סומן כמוצג 1, הינו כתב תביעה אשר הוגש על ידי המשיבים כנגד המערער כחצי שנה לאחר מתן ההחלטה מושא ערעור זה. המשיבים מתנגדים לבקשה. המשיבה 3 מתנגדת אף היא לבקשה (בסייג מסוים), ואילו המשיב 4 תומך בה.

כלל הוא, כי בתיק המוצגים המוגש לערכאת הערעור רשאי בעל דין לכלול "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות" (תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לעניין זה נפסק, כי מדובר אך ורק במסמכים אשר התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית (ראו ב"ש 153/86 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345 (1986)). ודוק: בהתאם לתקנה 457 לתקנות האמורות, בעל דין אינו רשאי להביא ראיות נוספות (אשר לא הוגשו והתקבלו על ידי הערכאה הדיונית) אלא אם הדבר הותר במפורש על ידי ערכאת הערעור.

בענייננו, אין (ולא יכולה להיות) מחלוקת כי כתב התביעה לא הוגש והתקבל כראיה על ידי הערכאה הדיונית. משכך, לא היה מקום לצרפו לתיק המוצגים מטעם המשיבים. ככל שסבורים המשיבים כי כתב התביעה רלוונטי לבירור המחלוקת בין הצדדים, וכי יש מקום להגישו כראיה נוספת בגדר הערעור - בין לצורך הזמת טענה אשר הועלתה על ידי המערער ובין מכל טעם אחר - פתוחה בפניהם הדרך להגיש בקשה מתאימה להוספת ראיה. יצוין, כי בתגובת המשיבים אכן נכללה בקשה להתיר את הגשת כתב התביעה כמוצג, וזאת ככל שתתקבל טענת המערער כי הצירוף לא היה כדין. ואולם איני רואה להיעתר לבקשה זו, המהווה מעין "קיצור דרך" להגשת בקשה להוספת ראיה. הטעם לכך הוא, שעל פי המקובל בבית משפט זה, בקשות להוספת ראיה נדונות על ידי ההרכב הדן בערעור עצמו, וזאת במועד הדיון. משהמשיבים לא היו רשאים לצרף את כתב התביעה כמוצג מטעמם בגדר הליך זה, ממילא אף לא היו רשאים להתייחס אליו בגדר סיכומיהם (ראו, סעיף 7(ב)(3) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.11.2010).

הבקשה מתקבלת, איפוא. המזכירות תחזיר למשיבים את סיכומיהם וכן את תיק המוצגים מטעמם. המשיבים יגישו סיכומים מתוקנים, כמו גם תיק מוצגים מתוקן, בהתאם לאמור לעיל, וזאת תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.