ע"א 8612/99זוהיר ברגות נ. האפוטרופוס הכללי

1.המנוחה, שפיקה דעבול (ברגות) נפטרה בשנת 1990 במקום מושבה - ארגנטינה. בטרם מותה ערכה המנוחה צוואה, בעל-פה, בפני שני עדים. לטענת המבקשים היתה זו צוואת שכיב מרע. משנתבקש צו לקיום צוואתה של המנוחה, דרש האפוטרופוס הכללי לחקור את שני העדים לצוואה, על תצהיריהם, על מנת לעמוד על מצבה הרפואי של המנוחה בעת מתן הצוואה, ועל מנת לקבוע אם אכן סברה, בשעת מתן הצוואה, כי ימיה ספורים. כן ביקש לבחון אם זכרון הדברים שערכו שני העדים בעניין זה, כשנתיים לאחר מתן הצוואה, מהימן ומדויק.

המבקשים טענו בבית המשפט קמא, כי לא עלה בידם לאתר את אחד העדים ולא עלה בידם לשכנע את האחר להגיע לישראל. הם הגישו בקשה להורות על חקירת העדים בארגנטינה, על-ידי שליח מטעם בית המשפט, ובפני קונסול ישראל, מכוח הוראת סעיף 13 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א1971-. את הצורך בעריכת החקירה בחו"ל, נימקו בחששם של שני העדים, ילידי סוריה, להגיע לישראל.

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופט חטיב האשם), דחה את הבקשה וטעמיו עמו: הראשון, נעוץ בצורך לברר שאלות נוספות שהתעוררו במסגרת אותו הליך ובהן - הדין החל על הצוואה, והעמידה בדרישות סעיף 23 לחוק הירושה, התשכ"ה1965- (להלן: חוק הירושה). כל אחת מאלה מטילה ספק בתקפות הצוואה, עד שיתכן ולא יהיה צורך בעובדות העשויות להתברר עם חקירת העדים. השני, אמיתות הסיבה המונעת מהעדים ליתן עדותם בישראל, לאור הסבר קודם שסיפקו המבקשים בעניין זה. השלישי, שיהוי בהגשת הבקשה, העשוי ללמד אף הוא על חוסר תום לב בהגשת הבקשה. הנימוק הרביעי, חיוניות הצורך בהתרשמות ישירה של בית המשפט ממהימנות העדים.

3.כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור. לטענת המבקשים, לא מתעוררות שאלות נוספות ביחס לתוקף הצוואה. המשיב 1 לא העלה טענה בדבר הדין שחל על הצוואה ומכל מקום חל עליה לטענתם הדין הישראלי. בנוסף, גם העובדה שהעדים ערכו זכרון דברים, כדרישת סעיף 23 לחוק הירושה, רק כשנתיים לאחר נתינתה, אינה פוגעת בתנאי המיידיות שמציב סעיף 23, משום שהעדים לא היו מודעים לדרישה זו, שמציב החוק בישראל, וערכו את זכרון הדברים מייד לאחר שנודע להם על-כך.

לטענת המבקשים, ניתן להכשיר את הצוואה מכוח הוראת סעיף 25 לחוק הירושה למרות קיומם של פגמים שלבטח לא יטילו ספק באמיתותה. את השוני בין ההסבר הראשוני, שנתנו העדים לאי התייצבותם בארץ, לבין הנימוק דהיום, מסבירים המבקשים בכך שהעד שהסכים, בעבר, לבוא לישראל בלווית העד השני, שינה את דעתו בשל חשש לבטחונו.

4.לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. חזקה על בית המשפט שיעתר לבקשת המבקשים אם יתברר במהלך הדיון, בהליך העיקרי, כי הספקות שהועלו בהחלטתו נשוא בקשה זו לגבי תקפותה של הצוואה לא התקיימו ועשוי לקום הצורך בחקירת העדים בחו"ל. בכל מקרה, יהיו רשאים המבקשים להעלות טיעוניהם אלה גם במסגרת ערעור אם יסרב בית המשפט קמא, בסופו של דיון, ליתן צו לקיום הצוואה.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין מקום ליתן צו להוצאות.