ע"א 8623/20 זוהר זאזא שראלי נ. נדב קינן

1.

המבקש (להלן: שראלי ) והמשיב 1 (להלן: קינן ) הם בעלי מניות בחברת בס"ד שיל"ת בע"מ (להלן: החברה ) – חברה פרטית שעיסוקה היחיד הוא השכרת קומת מרתף במבנה תעשייה ברחוב הבנאי 40 בחולון המשמשת כמחסן (להלן: הנכס ). שראלי מחזיק 2/3 ממניות החברה ואילו קינן מחזיק ב-1/3 הנותר ממניות החברה.

2.

ממועד רכישת הנכס על ידי החברה בשנת 2014, ועד ליום 1.6.2018, הושכר הנכס לחברה העוסקת בייבוא צעצועים בשם אהלן אהלן צעצועים בע"מ (בהמשך שונה שמה למשאנאבלובה בע"מ, להלן: השוכרת ). תחילה היו קינן ושראלי בעלי מניות משותפים בשוכרת, אולם ביום 21.3.2016 נחתם בין השניים הסכם פירוד, ושראלי הפך לבעל המניות היחיד בחברה זו.

3.

ביום 25.6.2017 הגיש קינן תביעת להסרת קיפוח המיעוט למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 56587-06-17). בתביעתו טען קינן לקיומן של עילות קיפוח ביחס לנושאים הבאים: נטילת הלוואות ואי-סדרים כספיים; דילול מניותיו של קינן בחברה; השכרת הנכס לשוכרת במחיר נמוך ממחיר השוק; ביטול זכות החתימה של קינן; וערבות קינן לחשבון הבנק של החברה. בנוסף טען קינן כי בינו לבין שראלי התנהל משא ומתן למכירת מניותיהם בחברה זה לזה, שבמסגרתו נערכו על ידיהם שתי טיוטות של הסכמים. בבית משפט קמא טען קינן יש לראות בטיוטות הללו הסכמים מחייבים, הגם שלא הבהיר איזה מבין השניים הוא ההסכם המחייב לשיטתו.

4.

בעוד התביעה דנן מתנהלת, ביום 3.12.2019, הגיש המשיב 2 - בנק מזרחי-טפחות (להלן: הבנק ) ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש משכנתא הרשומה על הנכס עקב אי-פירעון הלוואות בסך כולל של כ-2.17 מיליון ש"ח (תיק 503892-07-19, להלן: ההליך בהוצאה לפועל ). ביום 31.5.2020 ניתן על ידי רשם הוצאה לפועל צו למימוש משכנתא וב"כ הבנק מונה ככונס נכסים על זכויות החברה בנכס. ביום 13.8.2020, בחלוף 9 חודשים מפתיחת ההליך בהוצאה לפועל, ובשלב הסיכומים בהליך בבית המשפט קמא, הגיש קינן בקשה לצירוף הבנק כבעל דין בהליך בבית המשפט המחוזי, וכן בקשה לעיכוב הליכי מימוש הנכס בהוצאה לפועל. עוד באותו היום העביר בית המשפט קמא את הבקשה לצירוף הבנק כבעל-דין לתגובות, וקבע כי בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל יש להגיש בערכאה המתאימה. ביום 23.8.2020 שב והדגיש בית משפט קמא בהחלטתו כי אין מקום להורות על עיכוב ההליך בהוצאה לפועל, שכן בקשה כאמור צריכה להיות מוגשת להליך שזה עניינו, ושהבנק הוא צד לו. ביום 6.9.2020, לאחר שהבנק הגיש התייחסותו ובטרם ניתנה החלטה, הודיע קינן כי הוא חוזר בו מהבקשה לצירוף הבנק כבעל דין.

5.

בעקבות מינוי כונס הנכסים בהליך בהוצאה לפועל, התקיים ביום 26.10.2020 דיון בבית המשפט קמא בו ציינו הצדדים לפרוטוקול את הדברים הבאים:

"אנחנו נעשה ניסיון משותף לאתר קונה לנכס במחיר גבוה יותר מהערכת השמאי של הבנק. במקביל אנו מודעים לכך שהליכי הכינוס לא עוכבו ושהבנק מקדם את מכירת הנכס במסגרת הליך הכינוס. אנו מבקשים שבית המשפט ייתן משקל לדברים האלה במסגרת פסק הדין."

6.

ביום 26.10.2020 ניתן פסק הדין בתביעה. בית המשפט קמא (כב' השופטת רות רונן ) פסק כי פעולותיו של שראלי עולות כדי קיפוח המיעוט בדרך של חלוקת משאבים בלתי הוגנת בניגוד לסעיף 191(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ). נפסק, כי שראלי, אשר ניהל את ענייני החברה, כשל בניהול הספרים, נטל הלוואות וביצע העברות כספים אשר פשרן לא הובהר. הדברים מקבלים משנה תוקף, כך נקבע, כאשר בחלק מהתקופה הרלוונטית הושכר הנכס היחיד של החברה לשוכרת המצויה בבעלותו המלאה של שראלי, אך זה האחרון לא הוכיח כי דמי השכירות ששילמה השוכרת שבבעלותו היו הוגנים וסבירים. בכל הנוגע לטענה בדבר דילול מניות קינן בחברה, נקבע כי משעה שהדילול לא יצא אל הפועל הרי שהקיפוח הכרוך בו, ככל שהיה כזה, הוסר. אשר לביטול זכות החתימה של קינן, נפסק כי פעולה זו אינה מנוגדת לתקנון החברה, ואינה עולה כדי קיפוח. עוד נפסק, כי הותרת קינן כערב לחשבון הבנק של החברה אינה עולה כדי קיפוח, הואיל ושראלי לא התנגד שקינן יסיר את ערבותו מהחשבון, ואף ניסה לסייע לו בכך. ממילא, קבע בית המשפט קמא, כי יש להיעתר לתובענה ולהורות על היפרדות בין הצדדים בשל אובדן האמון ביניהם, וזאת גם אלמלא היה מוכח קיפוח. זאת, הואיל ומדובר בחברה שהיא מעין שותפות, בהינתן עומק משבר האמון, ובשים לב לכך שעסקינן בחברה שכל מהותה היא החזקת נכס מקרקעין. נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב להליך כינוס הנכסים המבוצע על ידי הבנק, קבע בית המשפט כי אין מקום להורות על מכירת הנכס באמצעות הצדדים, וכי יש להורות על חלוקת התמורה, לאחר שיפרעו חובות החברה לבנק ולנושים באמצעות התחשבנות בין הצדדים. לצורך התחשבנות כאמור, מונה מומחה מטעם בית המשפט.

7.

שראלי הגיש ערעור על פסק הדין של בית משפט קמא, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע. יצוין כי לערעור צורף גם הבנק, כמשיב 2, וזאת למרות שלא היה צד להליכים לפני בית המשפט קמא. הטענה העיקרית המובאת בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מופנית כלפי החלטת בית המשפט קמא לסרב להורות על עיכוב הליך ההוצאה לפועל אותו יזם הבנק. בנוסף טוען שראלי כי בית המשפט העניק לקינן סעד שכלל לא התבקש על ידו, וכי הסעד היחיד שהתבקש בכתב התביעה היה סעד לפיו שראלי ימכור את מניותיו בחברה לקינן. כן נטען כי אין הצדקה להורות על מכירת הנכס הואיל ו"החברה אינה מצויה בהפרה כלשהי בהתקשרותה עם הבנק ומכירתו תהווה למעשה חיסול/פירוק החברה ללא כל הצדקה שבדין..." (סעיף 4.ג. לבקשה לעיכוב ביצוע). אשר למאזן הנוחות, מדגיש שראלי כי היה ולא יעוכב פסק דינו של בית משפט קמא, הרי שהנכס יימכר על ידי כונס הנכסים "בנזיד עדשים ביחס לערכו הריאלי" עקב משבר הקורונה (סעיף 9 לבקשה) וכי מכירת הנכס תביא לחיסול החברה.

8.

דין בקשת עיכוב הביצוע להידחות, ללא צורך בקבלת התייחסות המשיבים. עניינו של ההליך מושא הערעור הוא מערכת היחסים שבין בעלי המניות בחברה, ולא מערכת היחסים שבינם לבין הבנק. כנגזר מכך לא עסק כלל בית המשפט קמא, ובצדק לא עסק, בנושא מכירת הנכס – הליך המנוהל בהוצאה לפועל, ואשר בית המשפט קמא הבהיר, וחזר והבהיר, כי על מנת לעכבו יש לנקוט בהליך נפרד, שהבנק יהיה צד לו. לפיכך, פשיטא כי לא ניתן להעניק סעד של עיכוב הליך מכירת הנכס – סעד המכוון נגד מי שלא היה צד להליך דנן, ושצורף על ידי המבקש רק בהודעת הערעור – במסגרת ערעור על פסק הדין.

9.

לפיכך, הסעדים שנתן בית המשפט קמא, ואשר את עיכובם ניתן היה לבקש במסגרת הליך הערעור בו עסקינן, הם מינוי מומחה מטעם בית המשפט וחלוקת התמורה שתתקבל ממכירת הנכס, ככל שתתקבל. ואולם על הקביעה בדבר מינוי המומחה לא הוגש ערעור, וביחס לקביעה בדבר חלוקת התמורה לא התבקש עיכוב ביצוע.

10.

סוף דבר – דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. מאחר שלא התבקשה התייחסות, אינני עושה צו להוצאות.