ע"א 8627/03 לוי אלעזר נ. מדינת ישראל

1.המבקש הגיש תובענה כנגד המשיבות לבית המשפט המחוזי להשבת הסך 838 ₪. עיקר טענתו היא כי המדינה וחב' החשמל הטילו שלא כדין על כלל צרכני החשמל מס נסתר במסגרת חשבונות החשמל שגבו וזאת לצורך מימון הסדרי הפנסיה של עובדי חב' החשמל. ההשבה מתבקשת בעילות הנשענות על דיני עשיית עושר ולא במשפט, חוק ההגבלים העיסקיים ועילות אחרות. המבקש עתר לבית המשפט להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית בשם כל צרכני החשמל. את בקשתו זו ביסס על סעיף 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ועל חוק ההגבלים העיסקיים, התשמ"ח-1988.

2.בהחלטתו מיום 17.7.03 החליט בית המשפט המחוזי למחוק את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ככל שהיא מתבססת על הוראות תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, וזאת נוכח ההלכה שנפסקה לאחרונה בבית המשפט העליון ברוב דעות בענין ע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת., ניהול פרוייקטים וכח אדם בע"מ (להלן – "פרשת א.ש.ת."). על פי הלכה זו לא ניתן לבסס בקשה לאישור תובענה ייצוגית על יסוד תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי. בהמשך לכך קבע בית המשפט כי על המבקש לתקן את תביעתו ואת בקשתו לאישור תובענה ייצוגית על דרך מחיקת כל העובדות והטענות המתייחסות לתקנה 29, וקבע מועדים להגשת כתבי הטענות המתוקנים (להלן – "ההחלטה").

3.המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה ובו עתר לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ככל שהיא נוגעת למחיקת העילה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית הנסמכת על תקנה 29, ולחלופין, להורות לבית המשפט קמא לעכב את ביצוע החלטתו עד להכרעת בית המשפט העליון בדיון הנוסף בפרשת א.ש.ת. במקביל, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד למתן הכרעה בערעור. זו הבקשה שלפנינו. המבקש לא פנה לבית המשפט המחוזי שנתן את ההחלטה נשוא הערעור בבקשה לעכב את ביצועה קודם שפנה בבקשת עיכוב ביצוע זו לבית משפט זה. עם זאת, הוא פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לדחיית מועד דיון ולהארכת מועד לדיון בתובענה ובבקשה לאישור התובענה הייצוגית בעקבות מחיקת העילה המתבססת על תקנה 29. בקשתו זו נדחתה.

4.טעמי הבקשה לעיכוב ביצוע הם, בעיקרם, כי אם לא יעוכב הביצוע כאמור עלולים הצדדים להיקלע להתדיינות כפולה שתאריך שלא לצורך את בירור הפלוגתאות הטעונות בירור, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר והוצאות מיותרות לצדדים. בקשת המבקש היא כי יעוכב המשך הדיון בתובענה ובבקשה להיתר לתובענה ייצוגית שהוגבלה לחוק ההגבלים העיסקיים בלבד תוך השמטת העילה המתייחסת לתקנה 29, וזאת עד להחלטה בערעור.

5.המשיבות מתנגדות לבקשת עיכוב הביצוע מטעמים דיוניים ומהותיים כאחד. ראשית נטען כי לא קדמה לבקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בערכאה זו בקשה לבית משפט קמא לעיכוב ביצוע כנדרש על פי התקנות; הבקשה להארכת מועד ולדחיית מועד דיון שהוגשה לבית משפט קמא ונדחתה אינה שקולה כבקשה לעיכוב ביצוע ולפיכך לא נתקיים סדר הדין המקובל ולכן דין בקשה זו להידחות על הסף. שנית, חל שיהוי רב בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע ביחס למועד דחיית הבקשה להארכת המועד ולדחיית הדיון שניתנה על ידי בית משפט קמא; ושלישית, המועד לקיום החלטת בית משפט קמא לתיקון כתב התביעה חלף עבר, ולפיכך אין עוד עילה לעיכוב ביצוע החלטתו. לגופו של ענין נטען כי אין לעכב את ביצוע ההחלטה משהמשך בירור התביעה במתכונת המצומצמת עליה החליט בית המשפט המחוזי לא תיצור קושי גם אם יוחלט בערעור על ביטול מתכונת זו והחזרת התובענה למסגרת המורחבת. כן נטען כי יש לראות בהילכת א.ש.ת. בבחינת הלכה פסוקה מחייבת, ואין מקום לעכב הליכי משפט עד להכרעה בדיון הנוסף, משהדבר יפגע בסדרי הדין הנוהגים והראויים.

6.אכן, יש ממש בהשגותיהן של המשיבות ביחס לבקשה לעיכוב ביצוע הן מן הפן הדיוני והן מן הפן המהותי. אשר לפן הדיוני – יש ממש בטענה כי בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי היתה צריכה להיות מופנית בראש וראשונה, לבית המשפט המחוזי מכח תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי. רק אילו עשה כן ובית המשפט היה מסרב לו, רשאי היה המבקש לפנות בערעור על החלטה זו לבית משפט זה. על פני הדברים, אין מקרה זה מתאים לבקשת סעד זמני לתקופת הערעור, שניתן להגישה ישירות לבית משפט שלערעור על פי תקנה 471 מקום שנדרש לשמור על תוקפו של סעד זמני שניתן בערכאה הראשונה או מקום שראוי ליתן סעד ביניים כדי למנוע סיכול הערעור ואין מדובר בסעד שעניינו, למעשה, עיכוב ביצוע החלטת הערכאה הדיונית (השווה ע"א 9694/01 האפוטרופוס הכללי נ' פרידמן ואח', פד"י נו(2) 529, והמובאות שם). בענייננו מדובר, אכן, בבקשה לעיכוב ביצוע חלקה האופרטיבי של החלטת בית משפט קמא, ובלא הגשת בקשה קודמת לעיכוב ביצוע לערכאה הדיונית שנתנה את ההחלטה לא ייענה בית משפט זה לבקשה כזו. בקשה להארכת מועד ולדחיית מועד דיון המוגשת לערכאה הדיונית אינה שקולה כבקשה לעיכוב ביצוע החלטה שניתנה, המופנית לאותה ערכאה, ואין בה כדי לענות על הדרישה הדיונית בטרם יפנה המבקש לערכאה זו. די בטעם זה כדי לדחות את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי שהוגשה לערכאה זו.

7.מעבר לנדרש, אציין כי הטעם המהותי שניתן לבקשת עיכוב ביצועה של ההחלטה נראה אף הוא מוקשה במקרה זה. בית המשפט קמא נתן את החלטתו בהסתמך על הילכת א.ש.ת., שהיא ההלכה הפסוקה הנוהגת והמחייבת כיום בסוגייה שלפנינו. העובדה כי הלכה זו נתונה כיום למבחן ביקורת שיפוטי נוסף במסגרת דיון נוסף איננה מצדיקה, על פניה, את התלייתם של הליכים שיפוטיים בבקשות לתובענות ייצוגיות עד להכרעה שיפוטית בדיון הנוסף, אלא אם הדבר נעשה בהסכמת כל הצדדים המתדיינים בענין נתון. בהעדר הסכמה כאמור, התליית הליכים שיפוטיים בדרך המבוקשת היתה משליכה באורח טבעי על חתך רחב של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות. צעד כזה היה עשוי לגרום לתקלה דיונית רחבת היקף, והיה קשה ליישבו עם תפיסה שיפוטית מושרשת לפיה הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בעינה וחובתן של ערכאות השיפוט לדרגותיהן לנהוג על פיה כל עוד לא שונתה בהחלטה שיפוטית מוסמכת אחרת. שיקול מהותי זה די היה בו כדי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי גם אילו עמדה הבקשה באמות המידה של הסדר הדיוני המקובל.

8.נוכח דברים אלה, הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי נדחית. המבקש ישלם למשיבות את הוצאות הליך זה בסך כולל של 10,000 ₪.