ע"א 8669/07 צ.ד.א.אחזקה ושירותים בע"מ נ. מנהל המכס ומע"מ

לפניי בקשה לצירוף מערערים להליך שבכותרת.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר דחה את ערעוריה של המערערת נגד סירובו של המשיב לקבל דוחות מע"מ מתוקנים שהגישה לשנות המס 1999- 2003. על פי פסק הדין, המערערת היא חברה העוסקת במתן שירותי אחזקה לבתים משותפים בעיר אשדוד והיא מנהלת ומחזיקה את הרכוש המשותף באותם בתים משותפים. תמורת שירותיה, גובה המערערת תשלום מהדיירים, המחושב כאחוז מסוים מהוצאות ההחזקה, בצירוף עמלה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערת כי הערך המוסף בשירות המסופק על ידה מתבטא אך ורק בעמלה בגובה של עד 15% מהוצאות אחזקת הבית המשותף, בעוד הסכומים האחרים העוברים תחת ידיה הם תשלומי הוצאות אותם היא משלמת בשם הדיירים ועבורם לספקים ולנותני שירותים, ובגינם אין לגבות ממנה מס ערך מוסף. בית המשפט פסק כי לאור אופן פעילותה ועיסוקה של המערערת ונוכח ההסכמים המעגנים את קשריה החוזיים עם הדיירים, יש לראות בה קבלן שירותים הנותן שירותי ניהול ואחזקה כלליים, ללא הפרדה בין מרכיב שירות זה או אחר וכי היא אינה פועלת כשלוח מטעם הדיירים לצורך אחזקת הרכוש ומשותף ואף אינה כפופה לפיקוחם וניהולם של הדיירים. פסק הדין ניתן ביום 14.8.2007 והערעור לבית משפט זה הוגש ביום 16.10.2007.

2.ביום 17.10.2007 הוגשה בקשה לצירוף מערערים להליך. על פי האמור בבקשה, המבקש 1 הינו וועד הבית של שלושה ביניים ברובע ט"ו באשדוד ומבקש 2 הינו "וועד הדיירים" הכללי ברובע ט"ו אשדוד. בקשת שני המבקשים מוגשת באמצעות מר גרוסי, יו"ר ועד הבית וחבר וועד הרובע. מבקש 3, על פי האמור בבקשה, הוא וועד רובע י"ב אשדוד, באמצעות יו"ר וועד הרובע מר פינגל. בבקשה נטען כי ביום 20.8.2007 קיבלו המבקשים מהמערערת הודעה בדבר "חיובים נוספים בגין ניהול הבית המשותף". מהודעה זו למדו המבקשים כי נפגעו מהחלטת בית המשפט המחוזי. לטענתם, יש מקום לצרפם כמערערים נפרדים בהליך, בהיותם הנפגעים העיקריים מפסיקת בית המשפט המחוזי. המבקשים מפנים לסעיף 83(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, לפיו "הרואה עצמו מקופח בהחלטת המנהל בהשגה רשאי לערער עליה בפני בית המשפט המחוזי". לטענתם, יש לקרוא בהתאמה ובשינויים המחויבים את הוראות החוק גם לגבי ערכאת הערעור על בית המשפט המחוזי ולאפשר להם להצטרף לערעור. המערערת מסכימה לבקשה לצירוף מערערים.

3.המשיב מתנגד לבקשה. עמדתו מבוססת בראש וראשונה על כך שהמבקשים אינם החייבים במס. המשיב מדגיש כי ערעור מס ערך מוסף מתקיים בין החייב במס לבין רשות המס. ללקוחותיו של החייב אין מעמד בערעור המס. במקרה דנן, המערערת היא נותנת השירות ולכן היא החייבת במס, ולא לקוחותיה מקבלי השירות (הדיירים). המשיב מוסיף וטוען כי המבקשים לא ביקשו להצטרף להליך בבית המשפט המחוזי, ואין מקום לצרפם כעת. בנוסף טוען המשיב כי לא מתקיימים התנאים של הדין הכללי לצירוף מערער. ראשית, המבקשים להצטרף אינם עלולים להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה בערעור. אף אם יש להם "אינטרס" בחבות המס של המערערת, האינטרס אינו עולה כדי זכות הופלדיאנית. שנית, אין כל הצדקה לכבול את כל תושבי הרבעים הרלוונטיים באשדוד למעשה בית דין בנוגע לחבות המס של המערערת. התוצאה הראויה, לשיטת המשיב, צריכה להיות שהדיירים יוכלו לשמור על טענותיהם כלפי המערערת במישור היחסים שביניהם ללא כל קשר לתוצאת הליך המס של המערערת.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאמור לעיל, בקשת המבקשים היא להצטרף כמערערים להליך שבכותרת. ברם זכות הערעור אינה זכות קנויה, והיא קיימת רק אם וככל שהוענקה על ידי המחוקק. אכן, גם כאשר פלוני לא היה בעל דין בערכאה הדיונית, הוכרה זכותו לערער אם נפגעה זכות הופלדיאנית שלו (ראו, בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(1) 670). המבקשים טוענים כי הם נפגעים מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בשל כוונתה של המערערת להשית על הדיירים את חיובי המע"מ, ונוכח הודעתה לדיירים כי היה ויידחה הערעור, היא תאלץ לערוך מחדש את הדוחות הכספיים שהוגשו לדיירים בעבר כך שהם יחויבו במע"מ בגין מלוא התקבולים. בטענה זו אין כדי להקנות למבקשים זכות ערעור על פסק דין, וזאת גם בהנחה כי המבקשים אכן עלולים להיפגע כלכלית אם יידחה הערעור. פסק הדין אינו מטיל חבות מס ישירה על המבקשים והמשיב אינו בעל ריבם על כן המבקשים אינם בעל דין נכון או נדרש בהליך המס שבנדון. יש לזכור שהמשיב אינו רשאי לגבות מן המבקשים את מס הערך המוסף, ולכל היותר מדובר באפשרות של פגיעה עקיפה באינטרס כלכלי של המבקשים. ההלכה בעניין זה היא כי פגיעה באינטרס גרידא אינה יכולה כשלעצמה להקנות לנפגע זכות ערעור (בג"צ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום , פ"ד נב(3) 721, 742). המבחן שהותווה לעניין זה, הוא האם פסק הדין שבמחלוקת "....שינה את מערך הזכויות שהיו נתונות לעותר או החובות שחלו עליו עובר לנתינתו" ( שם , שם ). בענייננו, פסק-הדין, כשלעצמו, לא שינה את מערך הזכויות שהיו נתונות למבקשים או החובות שחלו עליהם ביחסיהם עם המשיב, עובר לנתינתו של פסק הדין. פסק הדין גם לא שינה את מערך הזכויות והחובות המשפטיות במערך היחסים החוזי בין המבקשים למערערת או בין מי מהדיירים לבין המערערת. נמצא, כי לא נפגעה זכות הופלדיאנית של המבקשים, באופן המקנה להם זכות ערעור. יש לזכור בהקשר זה כי גם אם הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא יידחה, אין המבקשים כבולים בהכרעה זו ובממצאים בפסקי הדין, והם רשאים לברר את מערך היחסים החוזיים בינם לבין המערערת בערכאות האזרחיות המתאימות.

5.בשולי הדברים אוסיף כי לא הובהר מעמדם של המבקשים לייצג את כלל הדיירים ברובע י"ב וברובע ט"ו באשדוד. זאת במיוחד נוכח העובדה כי ההתקשרויות שברקע החבות במס הן התקשרויות בין המערערת לבין הדיירים ישירות, ולא התקשרויות בין המערערת לבין נציגות של הדיירים (כגון ועד בית או ועד רובע). כמו כן, לא הובהרה כשרותם המשפטית של המבקשים ולא שוכנעתי כי היא מתפרשת על השתתפות בערעור שבכותרת. מכל מקום, נוכח המסקנה כי הדיירים עצמם אינם צד נכון לערעור, קל וחומר שאין לצרף את המבקשים להליך.

אי לכך, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.