ע"א 8681/17 חי ביטוחים (אופקים) סוכנות לביטוח בע"מ נ. סופר חורי מבנים בע

1.

להלן, בתמצית שבתמצית, עיקרי העובדות הצריכות לשם הכרעה בבקשה: המבקשת רכשה מהמשיבים 4-1 (להלן: המשיבים ) נכס מקרקעין. במסגרת העסקה הופקד בנאמנות אצל המשיב 5 (להלן: המשיב ) – עורך הדין אשר יצג את המבקשת בעסקה – סכום כסף שנועד לשם הבטחת תשלומים שונים. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות בקשר עם ביצוע העסקה, בין היתר בשאלה על מי מוטלת החובה לשלם את היטל ההשבחה שיושת על הנכס בגין שינוי יעודו מתעשייה למסחר. המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה טענה כי על-פי ההסכם שנחתם בין הצדדים המשיבים הם שצריכים לשאת בתשלום היטל ההשבחה, וכי הכספים המוחזקים בנאמנות אצל המשיב (כמיליון ₪) נועדו בין היתר לשם הבטחת תשלום זה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, וקבע כי המשיבים אינם חייבים בתשלום היטל ההשבחה.

2.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, אליו כרכה את הבקשה שלפנַי, במסגרתה מבוקש להורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, ולהשאיר את הכספים המוחזקים בנאמנות בידיו של המשיב, עד למתן פסק דין בערעור. לטענת המבקשת, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים מאד, שכן בית המשפט המחוזי התעלם מראיות ועובדות קריטיות לבירור המחלוקת. כמו כן טוענת המבקשת, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, ומדגישה בהקשר זה כי כספי הנאמנות 'שוכבים' אצל המשיב כאבן שאין לה הופכין, במשך 10 שנים, מבלי שהמשיבים העלו דרישה כלשהי לגביהם עד לאחר הגשת התביעה.

3.

לאחר עיון בבקשה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" . כלל זה מבטא את העמדה העקרונית כי "הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה"

(בג"ץ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה , פ"ד נד(4) 319, 326 (2000)). הוראה על עיכוב ביצועו של פסק דין היא אפוא החריגה לכלל, ותינתן רק בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. המבקשת מאריכה בדברים על אודות סיכויי הערעור להתקבל, אך מקצרת בכל הנוגע למאזן הנוחות שבין הצדדים. טענת המבקשת, לפיה העברת כספי הנאמנות למשיבים תגרום לה 'נזק רב' נטענה בעלמא, מבלי פירוט או אסמכתאות כדבעי. כך, למשל, לא נטען (וממילא לא הוכח) כי מצבם הכלכלי של המשיבים אינו שפיר, באופן שעלול להקשות על המבקשת להיפרע מהם בעתיד, ככל שיתקבל הערעור (ואיני מביע עמדה לגבי סיכויי הערעור להתקבל).

4.

יתר על כן, גם לו הייתי משתכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, דומה כי לא היתה בנדון דידן הצדקה להעתר לבקשתה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, "עניינה של התביעה בחלק הנוגע להיטל ההשבחה הינו סעד הצהרתי ולפיו חייבים הנתבעים [המשיבים – נ' ס'] לשלם את היטל ההשבחה שיוטל בשל השבחת הנכס מייעוד של תעשייה לייעוד של מסחר" . לפיכך ציין בית המשפט המחוזי, כי גם אם היה קובע שהמשיבים חייבים בתשלום היטל ההשבחה, "אין מקום... ליתן סעד שמהותו כספית, דוגמת הדרישה להוראה בדבר העברת כספי הפיקדון שאצל עו"ד קיוויתי [המשיב – נ' ס']

בשל טענות התובעת [המבקשת – נ' ס'] לחיוב הנתבעים בהיטל השבחה שכן בכך תהיה עקיפה שאינה כדין של הכלל ולפיו לא ניתן ליתן לתובע סעד אותו לא ביקש בכתב תביעתו" (פסקה 36 לפסק הדין).

5.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.