ע"א 8726/00 גבריאל נחמיאס נ. חברה לקירור ואריזה מרום הגליל בע"מ

1.לאחר שעיינתי בתגובת המשיבים החלטתי שלא לבטל את החלטתי מיום 25.3.01, מנימוקים אלו:

2.השאלה העומדת בבסיס החלטה זו היא האם החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסוק ריבית על מלוא התקופה שעברה מפרוץ הסכסוך עד קבלת התביעה היא עילה העומדת בפני עצמה, או שהיא מהווה חלק מעילות התביעה המהותיות בהן דן פסק הדין. אם נכונה האפשרות האחרונה, כי אז ניתן להגיש ערעור שכנגד על העילות המהותיות בגינן לא חוייבה המשיבה במלוא האגרה. (בש"א 4691/91, ע"א 803/89, מ"י ואח' נגד אוזן, פ"ד מה(5) 695).

3.בבש"א 6732/94, זילברמן ואח' נ' רפאל לוריג, תקדין עליון 95(1) 1155, נדונה שאלה דומה באשר ליחס בין חיוב בהוצאות לבין עילות התביעה לגופו של עניין.

וכך קבע כב' המשנה לנשיא ש. לוין:

"אני סבור שאין לראות בקביעת החיוב ובפסיקת ההוצאות הליכים נפרדים זה מזה, אלא הליך אחד המתפרס לשני שלבים, והשאלה אם מדובר ב"ענין" אחד או שניים אינה צריכה להיחתך לפי עיתוי קביעת ההוצאות אלא לגופו. והנה, אם יזכו המערערים בערעורים שכנגד, יכול שבית המשפט יבטל את חיוב המערערים בהוצאות ואף יחייב את המשיבים בתשלום הוצאות. אות היא שמדובר באותו "ענין"."

4.לכאורה יש להחיל עיקרון זה גם בענייננו, ולקבוע כי שאלת ההצמדה נגררת אחר העילה המהותית הנדונה בפסק הדין. אלא שבחינת פסק הדין נשוא הערעור מלמדת כי לא כך הדבר: במקרה זה נפסק כי אף על פי שהמערער זכה בתביעה המהותית, אין הוא זכאי להצמדה מלאה בשל העיכובים בהגשת התביעה ובניהולה.

ברור, איפוא, כי במקרה זה לא התקיים הכלל של "הלך החבל אחרי הדלי", שכן בפועל נפרדו דרכיהם של החבר והדלי, דהיינו: התובע זכה בתביעתו, אך לא זכה בהצמדה.

5. יתר על כן:

ההפרדה בין הקביעה המהותית לבין פסיקת ההצמדה אינה טכנית בלבד, והיא מעידה על עמדת בית המשפט קמא, אשר ראה בשאלת החיוב בהצמדה עניין העומד בפני עצמו, הראוי לדיון בפני עצמו. בכך הפכה, למעשה, שאלת ההצמדה לעילת תביעה עצמאית. ומשכך נעשה, הרי גם הערעור עליה עומד בפני עצמו, ולא ניתן לכרכו אוטומטית בעילות אחרות.

6.אשר על כן אני מורה על מחיקת הערעור שכנגד.