פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
8758/07 - י'
לפני:
כבוד הרשמת
דנה כהן-לקח
המערערים:
1. סעיד ח'מיאסי
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
נ ג ד
המשיב:
עלי נאיף דלאשה
בקשה למתן פסיקתא
החלטה
1.
בקשת המערערים למתן פסיקתא מיום 21.2.2012 הועברה לטיפולי על-ידי המזכירות ביום 15.3.2012, עם הגעת התיק מן הארכיב.
2.
כידוע, הפסיקתא צריכה לכלול את החלק האופרטיבי של ההחלטה עליה היא נסובה, ואין היא מהווה אמצעי להבהרה, לשינוי או להוספה על תוכן ההחלטה. הפסיקתא שהוגשה לחתימתי כוללת הוראות להשבה אשר לא נקבעו במפורש בפסק-הדין שניתן בהליך שבכותרת, ולפיכך אין בסמכותי לאשרה.
יתרה מזאת; לאחר מתן פסק-דינו של בית-משפט זה בהליך שבכותרת, הגישו המערערים בקשה למתן פסיקתא לבית-המשפט המחוזי (כב' סגן-הנשיאה, השופט ש' ברלינר). בהחלטתו מיום 5.1.2012 ביטל בית-המשפט המחוזי את הפסיקתא שאישר קודם לכן, וציין כי בית-המשפט העליון "...לא קבע מאומה באשר להשבה הנדרשת", וכי דרך הפעולה המתאימה הפתוחה לפני המערערים בהקשר זה היא "...על-ידי הגשת תביעה לערכאה המוסמכת; תביעה כספית שיסודה בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979". בית-המשפט המחוזי הוסיף וקבע בהחלטתו האמורה כי "המקרה שבפני נופל אפוא, לגדר המקרים בהם מי שחיובו הוקטן בפסק דין שלערעור, צריך לפנות לערכאה המוסמכת בתביעה כספית מתאימה להשבת המגיע לו...אין המקרה מתאים לחתימה על פסיקתה המורה על השבה...". למיטב הבנתי, המערערים לא הגישו הליך ערעורי כנגד החלטה זו. מכל מקום, ברי כי אין מקום לעקוף את החלטתו הנדונה של כב' השופט ברלינר, על-ידי הגשת פסיקתא לחתימתי שהינה זהה לפסיקתא שבוטלה על-ידי כב' השופט ברלינר מן הטעמים שפורטו בהחלטתו.
אשר על כן, בקשת המערערים למתן פסיקתא נדחית. בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ד באדר
תשע"ב (18.3.2012).
דנה כהן-לקח
, שופטת
ר ש מ ת