ע"א 8813/04 מר יעקב קורן נ. גב' גבי רחל

1.זו בקשה למתן סעד זמני בערעור על דרך איסור על המשיבה 1 לעשות כל דיספוזיציה בזכויות הרשומות על שמה בספרי המשיבה 2, שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (להלן – "שיכון ופיתוח"). לאחר עיון בטעמי הבקשה וברקע לה, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

2.המבקש רכש ב-1992 משיכון ופיתוח דירה בערד. הדירה נרשמה בספרי החברה על שם משיבה 1, בת אחותו של המבקש. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי לסעד הצהרתי אשר יכיר בו כבעל זכויות חכירה בלעדיות בדירה. המשיבה 1 כפרה בכך, וטענה כי הדירה נקנתה עבורה על ידי המבקש כשלוח מטעמה, וכי היא בעלת הזכויות הבלעדיות בה.

בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המבקש וקיבל את גרסתה של המשיבה 1. הוא קבע כי המבקש פעל כשלוחה של המשיבה 1 ברכישת הדירה, אשר נתאפשרה בתנאים שהיו רלבנטיים למצבה המיוחד כנכת צה"ל. המבקש עשה שימוש בדירה לצרכיו מבלי שהמשיבה 1 ידעה זאת, עד שהדבר התברר לה ואז עמדה על זכויותיה, ביטלה יפוי כח נוטריוני שנתנה בזמנו למבקש, ועמדה על זכותה לקבל את הדירה. בית המשפט קבע כי מכח הצהרותיו של המבקש, הוענקה למשיבה 1 זכות לרכוש את הדירה בתנאים מועדפים ומכח מצג זה נחתם חוזה הרכישה, ניטלה משכנתא ובוצעו כל הפעולות הנדרשות לרכישת הדירה בידי המבקש בעבור

המשיבה 1. בנסיבות אלה, כך נקבע, לא יתקבל נסיונו של המבקש להתנער מקיומה של שליחות לטובת המשיבה 1 ויש להכיר בזכויותיה לדירה. מסקנת בית המשפט היא, איפוא, כי זכויות החכירה בדירה שייכות למשיבה 1. התביעות הכספיות ההדדיות של הצדדים שנתלוו לתביעה לסעד העיקרי נדחו בהעדר הוכחות מספיקות.

3.בבקשתו לסעד זמני טוען המבקש כי סיכוייו לזכות בערעור טובים. הוא מצביע על כך כי בכוונתו לשכנע את בית המשפט שלערעור כי המשיבה 1 הסכימה, למעשה, לכך שהוא הבעלים האמיתי של הדירה, ויפוי הכח שמסרה בידיו נועד להבטיח זאת. כן נטען כי מאזן הנזקים מצדיק מתן סעד זמני, שאם לא ינתן, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל, והדירה בינתיים תועבר לצד שלישי.

4.אין מקום להיענות לבקשה. סיכוייו של המבקש בערעור אינם טובים. פסק הדין נשוא הערעור מבוסס, רובו ככולו, על קביעות עובדתיות שיקשה לערכאת ערעור להתערב בהן. על פי קביעות אלה, פעל המבקש כשלוח של המשיבה 1 לרכישת דירה עבורה, על בסיס מצבה המיוחד אשר איפשר הכרה בזכאותה לדיור ציבורי בשיכון ופיתוח, שאחרת לא היה מתקיים. משההסתברות להתערבות ערכאת הערעור בפסק הדין קטנה, ממילא לא מתקיים התנאי הנדרש למתן סעד זמני בערעור. אוסיף עוד, כי התנאי הנוסף בדבר קושי בהחזרת מצב לקדמותו ספק אם גם הוא מתקיים, נוכח דבריו של המבקש עצמו בסעיף 35 לבקשת רשות הערעור כי אם יזכה בערעור והדירה תועבר בינתיים לצד שלישי, מצוי רכוש של המשיבה 1 ממנו ניתן להיפרע את ערכה של הדירה נשוא המחלוקת.

אוסיף ואעיר מעבר לנדרש, כי ספק בעיני אם גרסת המבקש שהוא טוען לה הן בפני בית המשפט דלמטה והן בפני ערכאת הערעור מתיישבת עם חובת תום הלב המתחייבת כלפי החברה המשכנת, אשר זיכתה את המשיבה 1 בדיור ציבורי על סמך זכאות אישית שלה שאינה אמורה, על פני הדברים, לאפשר לאחר, שאיננו בעל זכאות דומה, לרכוש זכויות בנכס. לא למותר להציע, אפוא, כי המבקש ישקול את צעדיו ואת עמדתו בערעור גם בהקשר דברים זה.

מכל הטעמים האמורים, הבקשה לסעד זמני נדחית.