ע"א 8819/09 אחים סרהנג'י בע"מ נ. שלום סעדה

ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת ר' קודסי (להלן: הרשם), מיום 29.10.2009, שלא לפסול עצמו מלהמשיך לדון בתיק הוצאה לפועל מספר 10-03969-07-1.

1.

בשנת 1995 נתן בית משפט השלום בנצרת תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים ולפיו התחייבו המשיב ואשתו לשלם למערערת סך של 63,000 ₪. תיק הוצאה לפועל שנפתח בשנת 1996 בלשכת ההוצאה לפועל בעפולה נסגר בשנת 2007 לבקשת המשיב, שכן המערערת לא נרשמה בתיק בתור זוכה, אלא מנהלה של המערערת. לפיכך פתחה המערערת תיק הוצאה לפועל חדש נגד המשיב בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת, כאשר סכום החוב הנטען עמד על סך של 230,055 ₪. אז העלה המשיב טענה כי החוב בתיק נפרע במסגרת תיק ההוצאה לפועל הקודם. המערערת ובא כוחה לא התייצבו לדיון בבקשת המשיב שנקבע ליום 16.11.2008. בתום הדיון בו העיד הרשם את המשיב על תצהירו ואף שאל אותו מספר שאלות, קבע הרשם כי "בנסיבות אלה בהעדר התייצבות מטעם המשיב וב"כ, אני קובע שכל מה שהובא בתצהיר הנוגע למחלוקת בין שני הצדדים ולטענת הפרעון אמת הוא ועל כן אני מקבל את הבקשה ומורה על סגירת התיק".

2.

המערערת ביקשה להחיות את התיק שנסגר. במסגרת הדיון בבקשה מיום 29.10.2009 ביקש בא כוחה של המערערת כי הרשם יפסול עצמו מלשבת בדין לאור חשש ממשי לדעה קדומה ולמשוא פנים מצידו בעקבות קביעתו בהחלטה מיום 16.11.2008, לפיה כל האמור בתצהיר המשיב הינו אמת.

3.

הרשם דחה את הבקשה. הרשם קבע כי משהגיע המשיב לדיון ועמד על זכותו לקבל החלטה בבקשתו בטענת פרעתי, לא היתה מניעה כי יעיד אותו בפניו. עוד הוסיף כי הקביעה לפיה כל האמור בתצהיר המשיב הינו אמת מתייחסת לנסיבות בהן לא נערכה למשיב חקירה על ידי המערערת. כאמור, בהעדר התייצבות המערערת כזוכה, עמד התצהיר בשלב זה בפני עצמו כגרסה היחידה האמינה הפועלת לטובת המשיב. הרשם המשיך וקבע כי אמרה זו אינה מהווה דעה קדומה לגבי טענות הצדדים לגופו של עניין ואם תבוטל ההחלטה בטענת פרעתי ייערך בה דיון לגופה ואין סיבה כי יהיה מושפע מאמרתו הקודמת.

מכאן הערעור שלפניי.

4.

לטענת המערערת קם חשש רציני למשוא פנים כלפיה במובן זה שדעתו של הרשם בנוגע למהימנות המשיב ננעלה, כך שניתן לראות בהליך כולו משחק מכור. לדעתה, קיים חשש רציני כי הרשם לא יהיה מסוגל לדון בפתיחות ובלי דעה קדומה ביחס למהימנות המשיב בעניין פירעון החוב. בהעדר רישום פרוטוקול בנוגע לחקירת המשיב אין לדעת מה בחקירתו הוביל את הרשם ליתן החלטתו. לפיכך עדיף, לדעתה, כי התיק יועבר לידי רשם אחר שלא ערך חקירה למשיב ולא קבע ממצא בנוגע למהימנותו, ולו בשל מראית פני הצדק .

5.

המשיב ביקש לאפשר לו להגיש תגובתו לערעור אף אם איחר קלות בהגשתה. לדעתו, מדובר בערעור סתמי שדינו להידחות ולו משום שהוגש ללא תצהיר תומך לאימות העובדות. המשיב מוסיף כי עילת הפסלות נודעה למערערת לפני כשנה ולכן יש איחור בהגשת בקשת הפסלות והערעור. לגופם של דברים טוען המשיב כי המערערת לא דאגה להתייצב לדיון שנקבע ואין לה אלא להלין על עצמה בעניין זה. התנהלותה היא שהביאה למתן החלטת הרשם ובנסיבות אלה לא קם חשש ממשי למשוא פנים כלפיה מצידו. מובן כי ביכולתה היה להשיג על החלטה זו והיא בחרה שלא לעשות כן.

לאחר קבלת תגובת המשיב ביקשה המערערת לצרף תצהיר לערעורה. לאור סירוב המשיב מתנגדת המערערת להארכת מועד להגשת תגובתו.

6.

דין הערעור להידחות. כבר נפסק בעבר כי אין די בכך שבית המשפט (או רשם ההוצאה לפועל) דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין אם הובא לפניו בשנית. כן כבר נפסק בעבר כי פסיקה קודמת באותו עניין אינה מגבשת, כשלעצמה, את עמדת השופט באופן שאין הוא פתוח לשכנוע (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 265 (2006)). לשם בחינת השאלה האם גיבש לעצמו בית המשפט עמדה סופית בנושא הנדון, יש לבחון, בין היתר, את אופן הבעת עמדת בית המשפט והמסגרת הדיונית בה הובעה. כך הוא בהליכי ביניים וכך הוא בדיון מחודש באותו התיק לאחר מתן פסק הדין (יגאל מרזל, לעיל, 268, 272). במקרה דנן, הביע הרשם עמדתו כי בנסיבות העניין בהן לא התייצבו המערערת ובא כוחה לדיון שנקבע והמשיב לא נחקר על תצהירו, כל שהובא בפניו בתצהיר הנוגע למחלוקת בין שני הצדדים ולטענת הפירעון אמת היא. מדובר באמירה המסויגת לנסיבות העניין בהן המשיב לא נחקר על תצהירו, ויתכן שעתה יכריע הרשם אחרת אם יחליט לבטל החלטתו הקודמת המקבלת את טענת המשיב ולדון בבקשה לגופה. לפיכך, אין מדובר בקביעות חד משמעיות של הרשם בנוגע למהימנות המשיב, כפי טענת המערערת, ואין מקום להשוות את הנסיבות דנן לאלו שפורטו במסגרת ע"א 9509/07 שמעון כהן נ' רמי גולן (לא פורסם, 17.4.2008). לאור האמור לעיל, לא עולה כל חשש אובייקטיבי על פיו ניתן לקבוע, כי נבצר מהרשם לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה וההנחה היא, כי לאור מקצועיותו של הרשם והגינותו, יוכל הוא, לאחר שישמע את שני הצדדים, לשקול את הבקשה לגופה וליתן החלטה עניינית בה, תוך פתיחות לשכנוע וללא כל חשש ממשי למשוא פנים. אשר על כן, דין הערעור להידחות. אציין עוד כי אכן המערערת לא צירפה תצהיר לערעורה כנדרש על פי דין, אלא ביקשה לצרפו לאחר שהמשיב הסב את תשומת לבה לעניין. כבר מטעם זה ניתן היה לדחות את ערעורה. כן יש טעם בטענה כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי. מאחר ובסופו של יום נדרשתי לתוכן הערעור חרף מחדלי המערערת, מצאתי לנכון אף לקבל את תגובת המשיב, הגם שלא הבהיר די הצורך מתי הומצא לו הערעור. בנסיבות אלו החלטתי כי יש לחייב את המערערת לשאת ולו בחלק מהוצאותיו של המשיב.

הערעור נדחה.

המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך של 4,000 ₪.